< בחזרה לבלוג

אנחנו השינוי

עו"ס מירי רוסמן, מנהלת תחום אלימות במשפחה, קרן רש"י
פורסם במעריב 24.11.22

למה היא לא התלוננה? למה היא לא ביקשה עזרה? השאלות האלה נשמעות תדיר בשיחות סלון, בתקשורת, ואפילו בעת שבעה על אישה שנרצחה. במקרה הטוב, אלה שאלות שנשאלות בכאב ובצער על החיים שנגדעו. במקרה הרע, ואולי השכיח, אלה שאלות שמביעות ביקורת כלפי הנשים שלא עזרו לעצמן ולא יצאו מהמצב שסיכן אותן ואף הביא לרציחתן בסוף.

השאלות האלה מגלמות בתוכן את כל מה ששגוי באופן שבו אנחנו מבינים את תופעת האלימות במשפחה, ואת הנשים או הגברים שלכודים בתוכה. בעיקר, אלה שאלות שלא יקדמו סיוע לנשים נפגעות הנמצאות במלכודת האלימות.

ההנחה בבסיס השאלות הללו היא שתלונה או בקשת עזרה של אישה הן הפתרון לבעיה, אבל האם זה באמת המצב? המחשבה שאם רק הייתה אותה אישה עושה מעשה – הכל היה בסדר, היא מחשבה מרגיעה. היא מחשבה שעוזרת לישון בלילה. היא מחשבה שעושה סדר בעולם מפחיד.

האמת היא שאלימות במשפחה נמצאת בכל מקום, ויש לה מופעים שונים שאינם בהכרח פיזיים. המשותף לכולם הוא הרצון להחליש ולשלוט, להשיג צייתנות וכניעה של בת הזוג. האמת היא שכולנו מכירים נשים נפגעות וגם גברים פוגעים. הם אולי המשפחה שלנו, השכנים והקולגות בעבודה. קשה לחשוב על זה, וקשה ההבנה שיש פער מפחיד בין איך שאנחנו מגדירים את האישה נפגעת האלימות ואת מציאות חייה לבין המציאות בפועל.

העיסוק בשאלות האלה – למה היא לא ביקשה עזרה או עזבה – מקשה עלינו לראות את כוחות הנפש העצומים הנדרשים לשרוד במציאות שאפשרויות היציאה ממנה מוגבלות. המאבק של הנשים האלו הופך לשקוף אל מול התובענות הציבורית לאותה "תלונה", וכולל בחירות בלתי אפשריות בין חלופה גרועה אחת לאחרת.

שינוי משמעותי יתחיל מזה שנשכיל להפנים שהידע שלנו על מציאות החיים של נשים שחיות באלימות הוא מוגבל, ושאנחנו חייבים להפסיק לשאול את השאלות הללו. במקום זה צריכים להתחיל להקשיב, להבין לעומק את מציאות החיים שלהן; מציאות שבה תלונה במשטרה היא תחילתו של מסע קשוח ולא סיום מידי של מעגל האלימות.

מציאות שבה בן הזוג האלים יישאר חלק מחיי האישה לכל חייה גם אם ישב בכלא כי יש להם ילדים משותפים. מציאות שבה האלימות נמשכת גם אחרי שהוא גרר אותה לאינספור דיונים עד שקיבלה גט.

קשה המחשבה על כך שגם לנשים שמתלוננות או מבקשות עזרה, אנחנו פעמים רבות מדי עוזרים מעט מדי. שגם כשנשים מתלוננות או אפילו עוזבות את בן הזוג הפוגע, האלימות ממשיכה ולעתים אף מחריפה. שהמערכות עומדות גם הן לעתים בחוסר אונים אל מול תופעה חברתית קשה ומורכבת ששוללת מאנשים ונשים את הזכות הבסיסית לביטחון בביתם.

מה שברור הוא שמערכות הרווחה והאכיפה לא יכולות לבדן וצריכות אותנו שנגיד די, אנחנו לא מוכנים לחיות בחברה כזו יותר. הנשים האלה נמצאות ממש פה, לידנו. זאת שיחה שיכולה להתחיל מכל אחד ואחת מאיתנו. אנחנו נהיה השינוי, כשנפסיק להסב את המבט, נתחיל להקשיב ונעדכן את העמדות שלנו.

24.11.2022

אולי יעניין אותך גם

04.12.2022
אבי מעוז לא יצליח להשתלט על התכנים במערכת החינוך

התכנים החיצוניים שנכנסים לכיתות עוברים דרך מנהלי בתי הספר וצוותי החינוך, וללא הכתבה של אף אחד מלמעלה, וגם הציבור מתפקד כשומר סף – והבהיר שיש לו קווים אדומים ברורים.

קראו עוד
24.11.2022
אנחנו השינוי

העיסוק בשאלות כמו למה היא לא ביקשה עזרה או עזבה מגלם את כל מה ששגוי באופן בו אנחנו מבינים את תופעת האלימות במשפחה, ולא יקדם סיוע לנשים הנמצאות במלכודת האלימות. שינוי משמעותי יתחיל כשנפסיק להסב את המבט ונתחיל להקשיב.

קראו עוד
21.11.2022
בניית יכולות: איך נדע שהצלחנו?

כאשר מדובר באתגר מערכתי כמו מוביליות חברתית-כלכלית, על מנת ליצור אימפקט משמעותי ולהשאיר משהו אחרינו, השקעה ביכולות ותשתיות חברתיות היא כורח המציאות. אבל מהן היכולות הקריטיות לקידום מוביליות ואיך מודדים ומשפרים את הטמעתן?

קראו עוד