שיר גור, מנהלת תחום מדיניות בקרן רש"י
פורסם באתר N12
בימים אלה, בהם יש מאבק על תקציבים לפיתוח הפריפריה ונושא המשילות עולה תדיר על הפרק – רובנו חושבים על המצב הקשה של תושבי הדרום. אנו חושבים על הצפון כאזור תיירות ובילוי ירוק ויפה, אך הסתכלות מעמיקה יותר על אזור זה מגלה שהוא אינו ממצה את משאביו הטבעיים, האנושיים והכלכליים, ותושביו סובלים מבעיות מבניות ותקציביות מתמשכות הפוגעות באיכות חייהם. קיימים פערים משמעותיים בשירותים שנותנת המדינה בצפון הארץ, בהשוואה למרכז ואף בהשוואה לדרום.
ממשלות ישראל התהדרו במהלך השנים בהשקעותיהם בצפון, אך בדוח מבקר המדינה שפורסם ב-2021 כותב המבקר כי התוכנית הלאומית הרב-שנתית לאזור הצפון בהיקף של למעלה מ-17 מיליארד שקל אושרה ללא עבודת מטה מסודרת, בלי שנלקחו בחשבון פתרונות שהועלו על ידי משרדי ממשלה במשך עשרות שנים, האשכולות וגורמי שטח. מרבית המשאבים בתוכנית זו אוגמו מתוכניות והחלטות ממשלה קודמות, ובמרבית התחומים לא מצא המבקר שיפור במצבם של התושבים באזור, על אף השקעת משאבים מרובים.
כך למשל, מצא המבקר שהפערים בין מחוז הצפון לשאר המחוזות בנוגע למיטות אישפוז לא צומצמו, הפער בנתוני הזכאות לבגרות בין מחוז הצפון לשאר המחוזות לא צומצם וחלפו 15 שנה מאז החלטת הממשלה להקים אוניברסיטה בגליל והעבודות להקמתה טרם החלו. בהתאמה לכך, בסקר שערך המבקר מרבית תושבי הצפון לא דיווחו על שיפור באספקטים שונים של חייהם (בריאות, חינוך, תעסוקה, רווחה).
הצפון הוא עדיין פריפריה
דיוני הכנסת בשבועות האחרונים חשפו תמונת מצב שאינה משתמעת לשתי פנים: כך למשל, בעוד שהועבר תקציב למרכזי החוסן בדרום ובאיו"ש, לא הועבר תקציב שכזה למרכזי החוסן בצפון, כאשר שניים מהם עומדים בפני סגירה. בנוסף, כך מתברר, רווחי הקרן לאזרחי ישראל ("קרן העושר") יוקדשו בשנה הקרובה לקידום מטרות בנגב אך לא בגליל. ואם לא די בכך, ההחלטה להקים אוניברסיטה בגליל נדחתה. פערים דומים ניתן למצוא בתחומי החינוך, הבריאות והתעסוקה.
לצד חולשה זו בנושא המשאבים המוקצים לצפון, קולם של תושבי האזור אינו נשמע מספיק בזירות השונות של קבלת ההחלטות. הסיבות לכך קשורות בין היתר להיעדר תודעת אזור. תושבי הצפון משתייכים למגוון רחב של אוכלוסיות והסוגיות שמעניינות אותם רבות ושונות. יש בו למעלה מ-90 רשויות הנאבקות על משאבים, לעיתים ללא תיאום זו עם זו. בנוסף, בצפון פועלים מעט קואליציות וארגוני סינגור בהשוואה למרכז ולדרום. חסרות גם התארגנויות של תושבים שנאבקים על זכויותיהם ויש מחסור בתשתית ארגונית בת קיימא לקידום פעולות קולקטיביות משותפות.
אז מה ניתן לעשות כדי לשפר את איכות החיים בצפון? ראשית, להבין שהצפון על נכסיו הטבעיים הוא עדיין פריפריה הזקוקה למשאבים ולהתייחסות ייחודית. שנית, יש לפעול לתכלול וליצירת עבודה משותפת של כלל השחקנים באזור – ממשלה, אשכולות, רשויות מקומיות, ארגוני חברה אזרחית, מגזר עסקי ועוד.
בנוסף, והחשוב מכל – יש לפעול מתוך שיתוף ציבור והקשבה אמיתית לתושבים באזור, החווים את הבעיות ויכולים להצביע על פתרונות המתאימים לאוכלוסיות השונות החיות בו. רק כך נוכל להביא למיצוי מקסימלי של המשאבים האנושיים והכלכליים בצפון ולהתחיל בקידום שוויון הזדמנויות חברתי אמיתי.
קרדיט תמונה: יוליה בנימין, שתיל סטוק
