< בחזרה לבלוג

פרק 2: צעד ראשון אחרי כולם?

על המשמעות של 1,000 הימים הראשונים לחייו של תינוק, המחקרים שחושפים פערים כבר מגיל שנתיים ומה מומלץ להורים לעשות כדי לעודד התפתחות מיטיבה של ילדיהם.
לינוי בר-גפן ורותם עזר אליהו, מנהלת תחום הגיל הרך בקרן רש"י, בשיחה על תקופת החיים שנמצאה כמשמעותית ביותר לקידום מוביליות חברתית.

לינוי בר-גפן: על פי מחקרים ילד מרקע סוציו-אקונומי נמוך יודע לומר כ-300 מילים. ילד ממעמד בינוני ומעלה, מחזיק באוצר מילים גבוה פי ארבעה! איזו השפעה יש לזה?
מתברר שילדים מרקע חזק מצליחים במבחנים קוגניטיביים יותר מבני גילם שנולדו לרקע מוחלש, עוד לפני גיל שנתיים!

'מה הסיכוי?' עם לינוי בר-גפן. כל מה שבוער בזירה החברתית בישראל

שלום ותודה שהצטרפתם אלינו ל'מה הסיכוי?', פודקאסט חברתי-כלכלי ששם את הבעיות החברתיות הבוערות של הפריפריה הישראלית – במרכז. מדי שבוע נעסוק בהיבט מרכזי אחר של אי-השוויון, מינקות ועד בגרות, דרך אנשי מפתח בעלי ידע וניסיון שיוכלו להסביר מה צריך לעשות כדי לנתק את הקשר בין המקום שבו נולד אדם למידת ההצלחה שלו בחיים, באופן שיביא לקידום מוביליות חברתית.

***
אז מה הסיכוי של ילד שנולד בפריפריה לקבל הזדמנות שווה לזו של ילד שנולד במרכז, בהסתמך על שנות חייו הראשונות? שלום לרותם עזר-אליהו, מנהלת תחום הגיל הרך בקרן רש"י.

רותם עזר-אליהו: אהלן.

לינוי בר-גפן: אז אי השוויון בעצם מתחיל מרגע הלידה?

רותם עזר-אליהו: לחלוטין. כמה שזה נשמע אבסורד, כשאנחנו נולדים המוח הוא גמיש. 1,000 הימים הראשונים הם קריטיים ביותר. המוח מתפתח בשנים האלו, ובגיל 3 כבר 95% מהמוח מעוצב. אז יש דברים שקשה מאוד לתקן אחר-כך, ולכן מאוד חשוב שנשקיע בעיקר באלף הימים הראשונים בחייו של אדם. ילדים מתפתחים באינטראקציות עם מבוגרים משמעותיים בחיים שלהם. הורים, מטפלות-מחנכות…

לינוי בר-גפן: כן

רותם עזר-אליהו: וככל שהמבוגרים האלו יהיו מודעים לעובדה הזאת, ככה לילד תהיה הזדמנות טובה יותר לממש את הפוטנציאל שטמון בו מלידה. ובעצם מה שאנחנו אומרים הוא שלפוטנציאל ה-DNA או הלידה או המטען הגנטי שילד מביא איתו, יש פחות השפעה מאשר לסביבה על ההתפתחות של ילדים.

לינוי בר-גפן: טוב, זה עדיין שנוי במחלוקת.

רותם עזר-אליהו: מחקרים כבר הוכיחו.

לינוי בר-גפן: מחקרים גם הוכיחו דברים אחרים, אבל אני רוצה לשאול באמת… אין ספק שלתרבות שלתוכה ילד גדל יש השפעה מאוד משמעותית. איך בעצם, או יותר נכון, במה שונה תקופת הינקות של תינוק מרקע גבוה לעומת כזה שמגיע מרקע סוציואקונומי נמוך?

רותם עזר-אליהו: בדרך-כלל אנחנו מדברים קודם כל על מודעות של הורים. וזה לא משנה אם הרקע נמוך או גבוה, אנחנו רוצים לראות מבוגרים שהם משמעותיים והם מבינים את התפקיד שלהם. הורים שדרך-כלל עסוקים בטרדות היום-יום, שיש בעיות כלכליות בבית, שגרים בסביבה גיאוגרפית חסרת שירותים, מרוחקים מהמרכז… בדרך כלל בפריפריה הגיאוגרפית יש פחות שירותים, פחות מענים לילדים צעירים ולהורים, מתקשים לנהל אינטראקציות מקדמות עם הילדים שלהם. כי הם עסוקים בהמון המון דברים אחרים.

לינוי בר-גפן: מה זה אינטראקציות מקדמות?

רותם עזר-אליהו: אינטראקציות מקדמות זה שיחות עם ילדים, הקראת ספרים לילדים, ההבנה שזה לא: 'טוב הוא תינוק אז הוא יגדל, לא צריך לדבר איתו, מספיק לתקוע אותו מול הטלוויזיה'… סליחה על המונח – 'להניח אותו אל מול הטלוויזיה ואני אתעסק בדברים אחרים' וכולי… ההבנה שזה לא עובד ככה. אלא, התינוק זקוק למבוגר. בדרך כלל אלו האימהות עם הילדים, או כל אדם אחר אם זה האבא או הסבתא או הסבא. תינוק זקוק לאינטראקציה מתמדת. לראות את הפנים של מי שמטפל בו. שמי שמטפל בו יגיב אליו. אנחנו קוראים לזה give and take. בעצם שיח יום-יומי שמתקיים באמצעות מילים, באמצעות תנועות, באמצעות משחק עם הילד. זה מה שגורם לסינפסות במוח להתפתח ולצרוב את החוויות שלנו כך שכשנהיה אנשים מבוגרים נוכל להיות מבוגרים משכילים, עצמאיים, מתפקדים, תורמים לחברה… ואת זה אנחנו יודעים היום בוודאות. ילד שנולד – המוח שלו גמיש, כמעט ואין סינפסות במוח, הן נוצרות כתוצאה מהחוויות.

ילדים במרכז לא בהכרח חשופים ליותר אינטראקציות, זה ברור. יש מושג שנקרא 'הורות טובה דיה'. הורות טובה דיה אומרת: אני קשוב לילד שלי, אני יודע להגיב לצרכים שלו. זה לא תמיד עניין של זמן, אלא עניין של עד כמה אני ערני ואני יודע. זה פעם אחת. פעם שניה, במרחב הגיאוגרפי בדרך-כלל עבור אוכלוסיות יותר חזקות יש יותר שירותים, יש יותר שירותים משלימים. למרות שהמחקרים מראים שעבור ילדים שבאים מאוכלוסיות מוחלשות, מסגרת חינוך-טיפול היא הרבה יותר משמעותית. מאחר ואין הורות טובה דיה בבית, המסגרת החינוכית היא מאוד קריטית. שהמבוגרים שנמצאים במסגרת החינוכית יוכלו להשלים את מה שהבית לא נותן.

לינוי בר-גפן: אם אנחנו מדברים באמת על מסגרת חינוכית, וגם מסגרת טיפולית, אז כאן אנחנו נכנסים לבעיה בפרישת השירותים… דיברנו קודם על האוכלוסייה הכללית, אבל יש בתוך זה גם ילדים עם צרכים מיוחדים, עם עיכובים התפתחותיים כאלו ואחרים שצריכים מענה בצורה של טיפולים פרא-רפואיים: קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק וכולי. ושם אנחנו בבעיה.

רותם עזר-אליהו: שם אנחנו בבעיה. אפילו בעיכובים ההתפתחותיים הקלים, שאם לא נטפל בהם הם יחמירו עם הגיל, בפריפריה יש לנו פחות שירותים מהסוג הזה. יש לנו יותר מחסור יותר גדול בכוח אדם איכותי, גם טיפולי וגם טיפולי-חינוכי במסגרות החינוכיות.

היום עם השינוי עם המעבר של מעונות היום למשרד החינוך, אז אחוז ההשתתפות במסגרות חינוך-טיפול מפוקחות עלה. דיברנו על 24 אחוז, היום אנחנו כבר מתקרבים לשלושים אחוז, כי חלק מהמסגרות הפרטיות עברו תהליך של רישות. זה לא אומר הרבה על האיכות שלהן, אבל אנחנו רואים יותר ילדים במסגרות שאפשר כן…

לינוי בר-גפן: בואי באמת ניקח דוגמה ליישובים כאלה, שבהם החליטו להשקיע. ואז אנחנו רואים את התוצאות של זה בהמשך בגילי בית הספר היסודי, התיכון ואפילו מאוחר יותר?

רותם עזר-אליהו: אין לנו מחקרים שרואים ועוקבים אחרי ילדים, אבל אנחנו בהחלט מקבלים דיווחים מרשויות על שינויים בתופעות שהם רואים אחר-כך בבתי הספר; למשל – יש יישוב שזיהו, בגלל שיש שם מערך גיל רך מאוד אינטנסיבי, זיהו שיש בעיות רגשיות מאוד קשות בקרב ילדים וכשהם מגיעים אחר-כך לגנים ולבתי הספר, מאחר ולא מזהים את זה בזמן הבעיות הולכות ומחמירות, וכשזיהו את זה התחילו לטפל בזה בזמן בתוך מסגרות החינוך-טיפול. זה יישוב שגם יודע להגיע למסגרות פרטיות, והתחילו לדווח על פחות ופחות בעיות בתחום הרגשי. בעוטף עזה, אנחנו רואים במקומות שבהם יש התערבויות ממוקדות אז פחות, אבל אין לנו מחקרים שמראים את זה לטווח הארוך, זו אחת הבעיות שלנו. אנחנו מסתמכים על מה שאנחנו יודעים בנושא התפתחות של ילדים.

לינוי בר-גפן: כן

רותם עזר-אליהו: אז יש רשויות שלקחו על עצמן את המערך הזה ואומרות: וואלה, כלל הילדים הם הילדים שלי, ולא רק הילדים מגיל 3. בטח שעכשיו כשהמשרד (משרד החינוך) נכנס אז יש אמירה אחרת. אז כלל הילדים הם הילדים שלי ואני רוצה לראות אותם מרגע הלידה ולזהות אותם ולתת להם את המענים שהם צריכים. ולא כל הילדים צריכים מענים מיוחדים. במקומות שבהם יש הורות טובה דיה אז להורים יש מודעות לקחת למרכזים לגיל הרך וללכת לחוגים ולתת העשרה לילדים ולייצר הזדמנויות עבור הילדים כדי שהם יתפתחו וימצו את הפוטנציאל שלהם עד כמה שאפשר ולצמצם את הפערים.

לינוי בר-גפן: עכשיו, אם אנחנו רוצים לצמצם את הפערים כבר מגיל אפס, זה דורש כוח אדם: מטפלות, גננות, סייעות וכמובן נשות טיפול. ואני בכוונה מדברת בנקבה כי בואי, הרוב המכריע בתחומים האלה, 80 אחוז ומעלה זה נשים. אבל אין כוח אדם. וחסר גם כוח אדם איכותי בענפים האלו. מה אתם עושים כדי להתגבר על הבעיה הזו? כדי שאפשר יהיה להשתמש בכוח האדם הזה כדי לצמצם את הפערים?

רותם עזר-אליהו: תראי, הנושא של כוח אדם איכותי הוא משהו שאנחנו עסוקים בו די ביום-יום. אנחנו בקרן רואים את עצמנו כמשפיעים על שינוי מדיניות בהקשר הזה. אנחנו לא מפעילים קורסים או דברים מהסוג הזה, אבל אנחנו כן שותפים בשני פורומים שאנחנו מייסדים בהם, שהם פורומים מאוד מאוד משמעותיים. פורום אחד הוא פורום היחידות להתפתחות הילד שאנחנו כבר עשר שנים מממנים אותו, והפורום השני הזה עשה עבודה מטורפת. גם מול משרד הבריאות, ומשרד ראש הממשלה והאוצר – כדי לייצר סטנדרטים שבהם המדינה מסתכלת על היחידות להתפתחות הילד שבדרך-כלל נמצאות בפריפריה ובתוך הקהילה – גם להעלות את התעריפים, להשוות אותם, גם לייצר יותר מקומות… עכשיו אנחנו עסוקים בעבודה עם המל"ג על זה שיהיה יותר כוח אדם, מרפאות בעיסוק, קלינאיות, וכדומה, כדי לצמצם תורים עד כמה שאפשר.

זה פורום אחד שאנחנו מאוד פעילים בו. והפורום השני הוא מטה 'בידיים טובות', שזה בהובלה של המנוע 121, בשותפות עם עוד שלוש פילנתרופיות. הפורום הזה עוסק בעיקר בפרופסיה של מחנכת-מטפלת.

לינוי בר-גפן: מה זה אומר?

רותם עזר-אליהו: זה אומר שקודם כל, הפורום הזה כתב המלצות להכשרה של מחנכות-מטפלות ואיך להסתכל על הפרופסיה הזאת קדימה. כדי למשוך נשים איכותיות לתוך המעגל של כוח האדם המאוד קריטי הזה. משרד החינוך, עם המעבר של המעונות לאחריות שלו, לקח את ההמלצות של המטה הזה ובעצם הקים מערך מאוד אינטנסיבי של הכשרות, גם on job training וגם הכשרות במכללות, הפקיע את זה מכל מיני גופים שהיו לפני זה  – סתם גופים שלא היתה להם שום הבנה בגיל הרך, לקח את זה לתוך המכללות. היום הרבה מאוד מחנכות-מטפלות, קודם כל מהקיים, ממי שעובדות, ליישר קו שמי שעובדת תקבל את ההכשרה הראויה, הכניס את הנושא של הדרכה…

לינוי בר-גפן: צריך לומר, אם אנחנו מסתכלים על הנתונים – 80% מנשות החינוך שעובדות במסגרות לגיל הרך בכלל לא עברו איזושהיא הכשרה.

רותם עזר-אליהו: נכון. ולכן המשימה הראשונה של המשרד היתה ליישר קו קודם כל עם מי שעובדת.

לינוי בר-גפן: אבל צריך לומר, זה גם כוח עבודה שמתחלף נון-סטופ. לפי דיווחים של נעמ"ת וויצו, 25% מהמטפלות שלהם פורשות כל שנה.

רותם עזר-אליהו: הענף הזה בקריסה מטורפת ולכן אנחנו משקיעים במטה הזה שיש בו גם פילנתרופיות שתורמות וגם כמעט 50 ארגונים ששותפים במטה הזה, גם בכתיבה של מסמכים ועבודה מאוד אינטנסיבית גם בכנסת, גם מול המשרדים הממשלתיים כדי לייצר שינוי מדיניות. ובאמת ראינו את זה, איך שהמשרד נכנס לעבודה היה לו בסיס, כי המטה הזה עשה עבודה מאוד טובה בהקשר הזה. שרת החינוך היוצאת עשתה המון לטובת השינויים האלה ואני מאוד מקווה שמי שייכנס לנעליים שלה ימשיך.

לינוי בר-גפן: כרגע אף אחד לא כל-כך רוצה.

רותם עזר-אליהו: אף אחד לא רוצה את זה, כן… שזה אבסורד בפני עצמו. אבל יש פה עבודה משמעותית. שירותי הרווחה למשל…

לינוי בר-גפן: פה את מדברת על עבודה מול הרשויות המקומיות כבר. מעבר לרמה הארצית.

רותם עזר-אליהו: גם על עבודה מול הרשויות המקומיות שהיא מאוד מאוד אינטנסיבית, אבל גם באחריות של המשרדים הממשלתיים; משרד הרווחה מכניס פעוטות בסיכון לתוך מעונות היום.

לינוי בר-גפן: נכון.

רותם עזר-אליהו: משרד הבריאות עובד עם מעונות היום השיקומיים. זו עבודה רב-מערכתית כל הזמן, ויצירה של הקשר והסנכרון בין המשרדים.

לינוי בר-גפן: אז זהו פה את באמת נוגעת… את אומרת, הסנכרון. הבעיה, לפחות בעיניי, של עבודת הממשלה היום, היא פיצול. ומחלת פצלת היתר הכרונית לא רק שאיננה נפתרת – אלא להפך – הולכת ונהיית חמורה יותר. בעצם, לפחות ממה שאני מבינה ממך, חלק ניכר מהבעיות היו נפתרות אם היה תיאום בין הגופים השונים. וזה הג'וב שאתם לקחתם על עצמכם, להיות המעבורת הזו ששטה בין האיים הבודדים האלה ומייצרת איזושהיא קישוריות ביניהם. אפרופו סינפסות, זה קצת דומה לסינפסות של מוח.

רותם עזר-אליהו: אז בואי נדייק. קודם כל, אנחנו עובדים תמיד בשותפות. אנחנו לא עושים את מה שאנחנו עושים לבד. יש לנו שותפים מאוד משמעותיים שנמצאים איתנו ביום-יום וחולקים איתנו את אותה תפיסה: ג'וינט ישראל, התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון וגם משרדי הממשלה עצמם; אנשי המקצוע שיושבים שם מבינים את זה. ולכן, שנים של עבודה שנעשית בסנכרון הזה… ונעשתה הרבה מאוד עבודה והיום אפשר להגיד שאנחנו במקום אחר. יש כן תיאום וכן שיח, ומשרד החינוך הבין שלמרות שהמנדט שהוא קיבל מהמדינה זה את אותם ילדים שנמצאים במסגרות שבהם יש שבעה ילדים ומעלה, הוא מבין שאת הכסף הוא באמת צריך להשקיע רק במסגרות האלה, אבל יש לו תפקיד. התפקיד הזה אומר שהוא צריך לעבוד עם רשויות מקומיות. לעזור לרשויות מקומיות להסתכל על כלל הילדים, לתאם, ולעבוד מאוד אינטנסיבי עם משרד הבריאות ועם טיפות החלב ועם משרד הרווחה. והסנכרון הזה היום הולך ומשתפר.

 לינוי בר-גפן: את לא מוטרדת מהאפשרות, כי מדברים על אפשרות כזו, שיחזירו את הגיל הרך למשרד הכלכלה?

רותם עזר-אליהו: זה פשוט אחד המהלכים הנוראיים שאפשר לחשוב עליהם. משום שמה שקרה בשנה וחצי האחרונות לא קרה פה 70 שנה. התחילה להיות הבנה… ומשרד החינוך פשוט עשה קפיצת דרך מטורפת. הם עבדו 24/7.

פיתחנו במשך ארבע שנים מודל ביחד עם משרד הרווחה ועם ג'וינט ישראל שנקרא מיזם הינקות, ופיתחנו תפיסה יישובית רב-מערכתית. ובאנו ואמרנו להם: חבר'ה, היה פה מערך הערכה שהוכיח שזו הדרך לנהל מערך שירותים בגיל הרך, אתם לא יכולים להתעלם מזה. והם לקחו את זה בשתי ידיים. לא משנה לאן הורה יגיע, הוא יגיע אל מנהלת השירות הפסיכולוגי, הוא יגיע למרכז לגיל הרך, הם ידעו להפנות אותו לאיש המקצוע הנכון בתוך הרשות המקומית.

לינוי בר-גפן: ויהיה איש כזה.

רותם עזר-אליהו: ויהיה איש כזה, ברשויות שלקחו את זה על עצמן.

אנחנו הבנו שאחרי שפיתחנו פיילוט בשבע רשויות, זה לא מספיק. חייבת להיות הטמעה. בא המשרד ואמר: אתם יודעים מה? אנחנו נהיה שותפים שלכם בהטמעה. הקמנו קהילת ידע, והכנסנו לתוכה את אותן הרשויות שבלי שהמדינה מממנת אותן לקחו מכספן והעמידו פרסונה שהיא מנהלת מלידה ועד גיל 6. אין לה הרבה סמכות, כי הרבה פעמים היא מנהלת אנשים שהם לא תחתיה, כי חלק יושבים ברווחה וחלק יושבים בחינוך וחלק יושבים בבריאות, אבל היא מבינה שיש לה תפקיד לתכלל בתוך הרשות. יש היום 35 רשויות שלקחו על עצמן את המשימה הזו והם יושבים איתנו בקהילת ידע שעובדת בצורה מדהימה. המשרד הפך להיות שותף שלנו בזה והוא מבין את זה, וגם אומר: הרשויות האלו יהיו אחר-כך המנטוריות. כי בסוף משרד צריך לעבוד בסקייל רחב, יש 250 רשויות מקומיות, הן יהיו מנטוריות של היישובים הבאים.

לינוי בר-גפן: בדיוק, את מתארת פה משהו מאוד מאוד משמעותי מצד אחד, ובמקביל אני גם שומעת בסאב-טקסט את השבריריות של זה. כי זה עוד טרי. כי זה עוד לא עוגן מספיק.

רותם עזר-אליהו: לגמרי.

לינוי בר-גפן: זה יכול להיגמר כמו שזה התחיל.

רותם עזר-אליהו: תראי, אנחנו עובדים על זה… אני עובדת סוציאלית בהכשרה שלי ואני עוסקת כבר עשרים שנה בפיתוח שירותים בגיל הרך. עשינו קפיצה בעשרים שנה. אנחנו לא לבד, קרן רש"י לא לבד בסיפור הזה. יש פה שותפים מאוד משמעותיים לאורך כל הדרך שמחזיקים באותה תפיסה, ואנחנו מחזיקים אחד את השני כדי לא ליפול. לפני ארבע שנים יצא חוק המועצה לגיל הרך. שהתפקיד המשמעותי ביותר שלו כשפרופסור טרכטנברג הוביל את זה, הוא בא ואמר אמירה: זה יהיה גוף שיסתכל מלמעלה וייצר את הסנכרון הזה. היו כמה מפגשים, הם בנו איזו תכנית אסטרטגית, אבל לא התכנסה ועדת שרים אז הם לא יכלו להשתמש במשאבים שעומדים לרשותם. רק עכשיו הולכת לצאת מינהלת שתוביל את זה.

לינוי בר-גפן: ארבע שנים אחרי?

רותם עזר-אליהו: ארבע שנים אחרי. יצא מכרז, גם כן שנה, עוד לא פרסמו אבל כנראה שאחד הגופים כבר זוכה להיות מי שינהל את זה תפעולית, ביחד עם סגנית יושב הראש סימה חדד, אנחנו כולנו מצפים לזה.

עכשיו, אנחנו עושים עוד מהלכים. הקמנו את קהילת הידע, הקהילה הזו תמשיך לעבוד. גם אם אנחנו נצא – הרשויות ימשיכו להפעיל אותה. אין לי ספק. היא חזקה, היא משמעותית, היא נותנת מענים. ועכשיו יצאנו לדרך עם עוד מהלך מאוד משמעותי נוסף, אפרופו שינוי מדיניות. גם את זה לקח לנו ארבע שנים ללדת, סוג של הריון של פיל.

לינוי בר-גפן: זהו, פילות יולדות מהר יותר.

רותם עזר-אליהו: לגמרי, הן יולדות תוך שנתיים. פה לקח לנו ארבע שנים. וביחד עם עתודות לישראל ועם שלושת משרדי הממשלה הרלוונטיים: רווחה, חינוך, בריאות, 360 התכנית הלאומית, השלטון המקומי והמועצה לגיל הרך, יצאנו לדרך עם תכנית עתודות לגיל הרך שנקראת מיזם 'כרם'. היא מבית היוצר של עתודות לישראל, שזה עומד בכל הקריטריונים של תכנית עתודה. אנחנו הולכים בעצם לאתר אנשים – או שעובדים בשטח בגיל הרך בדרגי ביניים ומעלה, או שיש להם בלחיצת כפתור השפעה על הגיל הרך: אנשים באוצר, בחשכ"ל (החשב בכללי), גזברים, יועצים משפטיים ברשויות מקומיות, מנכ"לים של רשויות מקומיות… אלו האנשים שאנחנו מנסים לאתר ולמשוך אותם לתוך התכנית, כדי לייצר קבוצה משמעותית של מנהיגים בגיל הרך.

לינוי בר-גפן: כאלו שיבינו מה הבעיות, יחשבו על פתרונות ואז יקדמו אותם בתוך הגופים שבהם הם נמצאים.

רותם עזר-אליהו: ומחר כשמנכ"ל יקבל בקשה לשים תקציב על מנהלת לידה עד 6, הוא יבין את החשיבות של זה וידאג שיהיה תקציב לדבר הזה. אנחנו מחפשים את אותם אנשים שיעזרו לנו (במקומות האלו) ויהיו מחוייבים ויש להם אופק תעסוקתי. אנחנו ממפים את משרות המטרה ובוחנים אנשים שרואים את עצמם מחוייבים לתחומים הניהוליים לטווח הארוך. הם מבחינתנו יהיו האדוות של הדבר הזה ולא יתנו לזה לחזור אחורה.

לינוי בר-גפן: אז את יודעת מה, בואי נסתכל רגע… בואי נניח שאנחנו נורא אופטימיות. איפה את היית רוצה לראות את כל היוזמות האלו – או יותר נכון, לאיזה הישג את שואפת להגיע 10 שנים מעכשיו? את יודעת מה, עשר זה המון… חמש.

רותם עזר-אליהו: תראי, אני מסתכלת מערכתית. אני לא מסתכלת ברמה של הילדים כי זה נורא קשה להצביע על זה. אבל אני רוצה לראות ברמת המערכת שבכל רשות במדינת ישראל יהיה תקן של מנהלת לידה עד שש, שיהיו מסגרות חינוך-טיפול איכותיות בתוך רשות מקומית, מגוונות, שמותאמות לצרכים.

אני לא חושבת שכל אמא צריכה לשים את הילד שלה… אם אמא נמצאת בבית וטוב לה, והיא אמא שמסוגלת להיות הורה טוב דיו –  אין שום סיבה שהילד ישובץ בתוך מסגרת חינוכית. אם האמא יכולה לתת את המענה, או האבא כמובן. או בן הזוג, או מבוגר משמעותי. אז, שיהיה מגוון של אפשרויות. שיהיו מערכי שירותים איכותיים. שיהיה מרכז לגיל הרך בכל רשות מקומית.

לינוי בר-גפן: כי אם זה לא יקרה? מה הפערים האלו יעשו?

רותם עזר-אליהו: הפערים ילכו ויתעצמו. האלימות שאנחנו רואים ברחובות תלך ותגדל. צריך להבין: האלימות שאנחנו רואים היום – יש לה זרעים בגיל הרך. אין דרך אחרת להגדיר את זה. אנשים שגדלו בסביבות חיים שלא אפשרו להם לצמוח, צומחים להיות אזרחים פחות מחוברים למדינה, פחות מחוברים לסביבה, פחות מחוברים לאנשים. ילדים שקיבלו אהבה, הקשבה… לא צריך כסף בשביל זה. אלא פשוט צריך להבין שצריך להיות שם בשביל ילדים. הם יצמחו להיות מבוגרים יותר מאופקים, יותר מתקשרים, יותר רגועים.

ואם אנחנו לא נתקן את זה כבר עכשיו, המצב פה, והאלימות שאנחנו רואים היום ברחובות רק תלך ותתעצם. יהיו לנו פחות ילדים שצומחים להיות אנשים שיש להם מיומנויות של המאה ה-21, יהיה להם קשה יותר להסתגל, יהיו יותר אזורים של אוכלוסיות חלשות, העוני ילך ויגדל.

צריך להבין שילדים… היום אנחנו רואים מחקרים שמכון טאוב עשה על ילדים שגדלים בסביבות של עוני. גם "מנושמים לרווחה", התכנית הגדולה של משרד הרווחה, היום אנחנו יודעים שילדים שגדלים בסביבות של עוני יש להם בהכרח הרבה פחות יכולת למוביליות חברתית. אין להם הון סימבולי, אין להם הון מחבר. ההורים שלהם עסוקים בכל-כך הרבה בעיות כך שהם לא פנויים אליהם, והם גם לא משתלבים במסגרות חינוך-טיפול אם הם לא עומדים בקריטריונים של הרווחה להשתלב כילד בסיכון.

לינוי בר-גפן: וגם אם ההורים היו פנויים אליהם, זה לא אומר בהכרח שהם היו יכולים לתרום שם את הערך שהיינו רוצים לראות.

רותם עזר-אליהו: נכון. אבל אם היתה להם סביבה תומכת…

לינוי בר-גפן: אז כן, אז אולי כן.

רותם עזר-אליהו: הורים כדי לצמוח בהורות טובה צריכים סביבה תומכת. את זה אנחנו יודעים, מפת הידע מראה את זה. האקוסיסטם הוא מאוד קריטי עבור ההורות ואחר-כך גם עבור הפרט. אז אם רשויות מקומיות יעניקו מרחבים שיכולים לתמוך באוכלוסיות שאין להן, אוכלוסיות בהדרה, אוכלוסיות שחיות בעוני, להעניק להן מערך שירותים יותר טוב בסביבה, אז הם יוכלו להיות יותר פנויים לצמיחה של עצמם כבני אדם, קודם כל. צריך לזכור שכל הורה הוא קודם כל בן אדם וזה משהו שאנחנו שוכחים לפעמים. וכדי שהוא יהיה בן אדם שמחובר לעצמו, הוא צריך תמיכה. ואז הוא יכול להיות הורה שמעניק הורות טובה יותר.

לינוי בר-גפן: דרוש כפר, מה שנקרא. אבל באמת אם דיברנו על ההורים, מה מומלץ להורים שרוצים לעודד התפתחות מיטבית של הילד ב-1,000 הימים הראשונים של חייו? הנה דקה, הורים, שתעזור לכם לצמצם את הפער.

*** פינת הטיפ: ***

ראשית תהיו אתם. אתם בני אדם לפני הורים, סמכו על עצמכם, וזכרו שאתם יכולים לעצב ולהשפיע. הקשר אתכם – המבוגרים המשמעותיים, הוא קריטי עבורם. גם כשמאוד קשה אפשר לבקש עזרה מבן או בת הזוג, המשפחה החברים ואנשי מקצוע.

דברו עם הילדים מרגע לידתם, נהלו איתם שיחות כל הזמן, קראו להם ספרים, אפשרו להם להתנסות!

ברשויות ברחבי הארץ קיימים מרכזים לגיל הרך שבהם ניתן לקבל ייעוץ ושירותים שונים מסובסדים, פנו לרשות המקומית ובררו היכן תוכלו למצוא אותם. אם יש שירות שחסר לכם במקום המגורים, קיימו שיחה עם העומד בראש הרשות המקומית והתגייסו לקדם סביבת חיים מיטיבה עבור ילדכם. אתם יכולים לחולל שינוי!

לינוי בר-גפן: אנחנו סיימנו להפעם. תודה רבה רותם עזר-אליהו מקרן רש"י שהצטרפת אלינו, ותודה לכם שהאזנתם ל'מה הסיכוי?'
ניפגש בפרק הבא, עד אז אתם יכולים להאזין לנו בספוטיפיי ובאפליקציות הפודקאסטים המוכרות. להתראות.

הוקלט באולפני ADIO

01.02.2023

אולי יעניין אותך גם

04.12.2022
אבי מעוז לא יצליח להשתלט על התכנים במערכת החינוך

התכנים החיצוניים שנכנסים לכיתות עוברים דרך מנהלי בתי הספר וצוותי החינוך, וללא הכתבה של אף אחד מלמעלה, וגם הציבור מתפקד כשומר סף – והבהיר שיש לו קווים אדומים ברורים.

קראו עוד
24.11.2022
אנחנו השינוי

העיסוק בשאלות כמו למה היא לא ביקשה עזרה או עזבה מגלם את כל מה ששגוי באופן בו אנחנו מבינים את תופעת האלימות במשפחה, ולא יקדם סיוע לנשים הנמצאות במלכודת האלימות. שינוי משמעותי יתחיל כשנפסיק להסב את המבט ונתחיל להקשיב.

קראו עוד
21.11.2022
בניית יכולות: איך נדע שהצלחנו?

כאשר מדובר באתגר מערכתי כמו מוביליות חברתית-כלכלית, על מנת ליצור אימפקט משמעותי ולהשאיר משהו אחרינו, השקעה ביכולות ותשתיות חברתיות היא כורח המציאות. אבל מהן היכולות הקריטיות לקידום מוביליות ואיך מודדים ומשפרים את הטמעתן?

קראו עוד