מיכל כהן, מנכ"לית קרן רש"י
פורסם כמאמר דעה ב-N12
אתחיל במובן מאליו, או לפחות במה שאמור כבר להיות מובן מאליו – נדרש שיפור משמעותי בשכר המורים במדינת ישראל. אמנם במהלך השנים חלו שינויים בשכר המורות והמורים, אך השיפור בתנאיהם אינו מתחיל אפילו להדביק את השחיקה המתמשכת בשכרם, קל וחומר אל מול עבודתם השוחקת.
התנאים של צוותי ההוראה, בעיקר אלה שרק נכנסים למערכת מלאי מוטיבציה אך מעוטי תנאים, משפיעים ונוגעים לא במאות אלפי עובדות ועובדי ההוראה, אלא ממש בכל מי ששולח את ילדיו לבתי הספר. המצב הנוכחי מייצר פיחות במעמד המורה ובמקצוע ההוראה, ומוביל לנטישה הולכת וגדלה של המקצוע, עם מקצועות לימוד שלמים שעומדים בפני מחסור קריטי במורים.
עם זאת, אין לצמצם את העיסוק לעניין השכר בלבד. פעם אחר פעם חוזר המאבק שנועד לטפל בכאן ועכשיו – שיפור קל ולא מספק של שכר המורים, בעוד שאת הסוגיה המהותית הנוגעת לשיפור מעמד המורה בישראל מותירים לעתיד – עתיד שאינו מגיע.
אז מה כן צריך לקדם לצד העלאה בשכר המורים?
חקיקת "חוק עובד הוראה" או "חוק המורה"
בישראל מעמד המורה אינו מעוגן בחוק, והגיע הזמן לשנות את המצב. מדובר בחקיקה שתעגן את זכויות וחובות עובד ההוראה, שתקבע גבולות למעורבות הורים בהוראה, שתגן על המורים כעובדי ציבור, ומעל הכול – פעם אחת ולתמיד את מקצוע ההוראה כפרופסיה – ממש כמו עורך דין, רופא או רואה חשבון. מעבר לעניין המהותי, ישנו כאן מסר חשוב לצוותי ההוראה שחשים חוסר הערכה ציבורי מתמשך כלפי עבודתם.
מהפכה בתחום ההכשרות
מדובר בתחום שסובל מהזנחה רבת-שנים בישראל, ולא רק לגבי מקצוע ההוראה. מערך ההכשרות להוראה צריך לעבור התאמות בהתאם למציאות המשתנה: יכולת הנחיה, שינוי בתפקיד המורה, פרקטיקות הוראה רלוונטיות לשנת 2022, שימוש במרחב, הכשרה שתלמד את הילדים כיצד ללמוד ולא בהכרח שינון חומר, ועוד.
בנוסף, נדרש מערך הכשרות שלוקח בחשבון את התמורות שחלו בשנים האחרונות, ובעיקר בשנתיים האחרונות בצל הקורונה. מורות ומורים רבים מגיעים לבית הספר ללא ידע טכנולוגי בסיסי, מה שבלט בתקופת הסגרים – תפעול של למידה מרחוק דורש מיומנויות שאינן קיימות במקרים רבים. צוותי ההוראה צמאים להכשרה מתאימה, כזו שתדביק במעט את פערי השליטה בטכנולוגיה בינם לבין התלמידים שלהם.
הקמת מועצה לאומית לטיפול במעמד המורה
היתרון המובהק של מועצה כזו – היותה א-פוליטית, כזאת שמורכבת מנשות ואנשי מקצוע בלבד. המועצה תראה לנגד עיניה את המורה בלבד ואת מה שנדרש כדי להתמודד עם הנושא המרכזי במערכת החינוך: איכות המורים. לצד תנאי העסקה, המועצה תקדם את תפקיד המורה, תפתח את ההכשרות והמיומנויות הנדרשות, את ההתאמה האישיותית הנחוצה. הנחיצות של מועצה שכזו נעוצה ביכולת שלה לתכנן עשור קדימה ולא שנה-שנתיים; מועצה שתבחן את סוגית ההוראה משלב ההכשרה ועד היציאה לפנסיה.
שינוי בתמהיל החופשות
מקצוע ההוראה הוא אחד המקצועות השוחקים ביותר. הדבר האחרון שיש לעשות זה לצמצם את ימי החופשה של המורים, שאגב, רבים מהם מנוצלים על ידם ללמידה עצמאית ולהמשך פיתוח מקצועי. יחד עם זאת, נדרש שינוי בתמהיל החופשות שיאפשר לצוותי ההוראה גמישות רבה יותר בהחלטה מתי לקחת את החופשה. למשל: המרת ימי החופשה באיסרו-חג לימי חופשה במועדים גמישים.
דגש על שיפור בתנאיהם של המורות והמורים הצעירים
בתנאים הנוכחיים, המוטיבציה לגייס מורים למערכת הולכת ויורדת. ובכל זאת, מיטב בנותינו ובנינו בוחרים במקצוע ההוראה דווקא בשל הערכים וכנראה שלא בגלל השכר. ועדיין, גם הטובים ביותר נשחקים לאורך זמן, כאשר מצד אחד התמורה אינה מתגמלת ומספקת ומצד שני, מעמד המקצוע עצמו זוכה לביקורת ללא הרף.
מורה טוב – מורה לחיים? ממש לא
מורה טוב יישאר כזה כל עוד הוא מרגיש שהוא יכול לשנות, להשתנות, לתרום ולהיתרם מהמקצוע. יש לאפשר למורה לפרוש בכבוד כבר אחרי עשור, במקום לחייב אותו להישאר עד גיל פרישה. מורה שחוק לא עושה טוב – לא לעצמו, לא למערכת ולא לילדים שלנו.
לסיכום: שכר גבוה כן, יחד עם שינויים דרמטיים בשאר ההיבטים של המורה, ההוראה ומעמדו.
קרדיט תמונה: יוסי זמיר, שתיל סטוק
