רותם עזר אליהו, מנהלת תחום הגיל הרך בקרן רש"י ושותפה מטעם הקרן ביוזמת "ידיים טובות" – המטה להשקעה בגיל הרך
פורסם כמאמר דעה ב-TheMarker
סיפור גן הילדים הפיקטיבי "דובוני אכפת לי", שהקים צוות עיתונאי TheMarker, נראה כלקוח ממדינת עולם שלישי. הסיפור הזה הוא עוד הוכחה לכך שבכל הקשור למסגרות חינוך-טיפול לגיל הרך בישראל, המצב רחוק מלהיות שפיר.
אין ספור מחקרים הוכיחו כי הגיל הרך הוא השלב הקריטי ביותר בעיצוב אישיותם ובהתפתחותם של פעוטות, כאשר למבוגרים שמגדלים ומחנכים אותם תפקיד חשוב בתהליך ההתפתחותי שלהם. מחקרים גם הוכיחו כי ההשקעה בגיל הרך משתלמת כלכלית: כל השקעה מצד המדינה בגילי לידה עד שלוש תניב תוצאות ממשיות בעתיד. לא רק הפעוט – שיהפוך לאדם בוגר – ייהנה מפירות ההשקעה, אלא גם שוק התעסוקה, החברה והמדינה.
חוק הפיקוח על מעונות היום שנחקק לפני שנתיים הוא התחלה טובה, ואין ספק כי הצהרתו של שר הרווחה והעבודה, איציק שמולי, על רצונו לחולל שינוי היא בשורה משמחת ומעוררת תקווה. אך ללא תקציבים משמעותיים שיקדמו שינוי רב-מערכתי בכל ההיבטים הקשורים לחינוך-טיפול בגיל הרך, השר לא יוכל לממש את חזונו החשוב.
מערך המעונות והמשפחתונים המפוקחים נותן מענה ל-24% מהילדים בגילי לידה על שלוש, אך פיקוח הינו רכיב אחד בלבד, שאין לו כמעט השפעה על חיי הילדים במסגרות השונות. הוא כמובן חשוב, אך עבודה שמבוססת על פיקוח מסתמכת על הפחד מעונש ולא על מקצועיות, מחויבות ואחריות.
כדי להבטיח חינוך איכותי לילדי הגיל הרך, נדרש בין השאר להקטין את מספר הפעוטות יחסית למספר נשות הצוות, לשפר את שכר המחנכות-מטפלות, לבנות מעונות חדשים ולשפץ רבים מהקיימים. לצד זאת, יש לפעול לחיזוק מקומה של הרשות המקומית כמנהלת של הרצף החינוכי-טיפולי.
אולם הצעד הראשון והדחוף ביותר הוא הכשרת נשות המקצוע שעובדות במעונות המסובסדים והפרטיים כאחד. ההכשרות המעטות שקיימות כיום אינן נותנות פתרון של ממש לצורכי הפעוטות, והתוצאה היא פגיעה משמעותית באיכות החינוך שניתן להם.
למעשה, רובן המכריע של המחנכות-מטפלות בישראל לא עברו מעולם את ההכשרה הנדרשת לביצוע תפקידן, ואין להן כיום גם שום סיבה ממשית להשתתף בהכשרות. הקורסים הבודדים להכשרת מטפלות שמפעילה המדינה הם ארוכים ולא מותאמים לצורכי הפעוטות, והמשתתפות המעטות בהם אינן מסיימות אותם בהכרח עם הכלים הנחוצים להן לעבודתן.
כדי להבטיח חינוך איכותי דרוש שינוי יסודי בדרך ההפעלה של ההכשרות. המתמחים בחינוך לגיל הרך הם אלה שצריכים להפעיל אותן. אלה צריכים לעצב את ההכשרות יחד עם מנהלי המסגרות לפעוטות, לפי שיקול דעתם המקצועי, כולל התאמות למגוון הצרכים של מחנכות שונות. הם גם צריכים לקבל מימון הולם לשם כך.
הדרך לשינוי ארוכה, אבל הצעד הראשון אינו מסובך. הכוחות בשטח משוועים להחלטה ממשלתית, שעלותה כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה בלבד אך השינוי שיצמח ממנה אדיר: תוך שנים מעטות ניתן יהיה להבטיח שכל הפעוטות יהיו, לכל הפחות, בידיים טובות.
