מיכל כהן, מנכ"לית קרן רש"י
פורסם ב-N12
לאחר תקופה ארוכה של אי יציבות קמה בישראל ממשלה חדשה. ללא קשר לעמדות פוליטיות, הקמת הממשלה מהווה הזדמנות להתנעת תהליכים אסטרטגיים, כאלו שלא יכלו לצאת אל הפועל במשך כל התקופה האחרונה. שנת הקורונה שחווינו חידדה בעיות ואתגרים כמעט בכל תחום – במערכת הבריאות, בשירותי הרווחה, בהעמקת הפערים בין מי שאין להם לאלה שיכולים להרשות לעצמם, ועוד.
אחת המערכות שעמדו במרכז שנת הקורונה, ושכל פגיעה בה השפיעה במישרין על חייהם של מיליוני ישראלים, היא מערכת החינוך. מאות אלפי הורים וילדים, מכל הגילים, ששגרת יומם הופרה – הורים לילדים קטנים שנאלצו להישאר בבית באין מסגרות פתוחות, ילדים שפגשו את חבריהם לכיתה רק דרך המחשב, ומצב כלכלי שהלך והחריף בחלק מהבתים והשפיע על נפשם של הילדים וההורים כאחד.
היציאה מהקורונה היא הזדמנות אדירה למערכת החינוך, אותה צריך לנצל. לממשלה החדשה ולשרת החינוך הנכנסת יש הזדמנות פז לבצע שינויים שחלקם כבר החלו. העובדה שעולם החינוך אינו זר לשרה, לצד פעילותה לגבש תוכנית חינוכית טרם כניסתה לתפקיד, מסמנים נקודת אור חיובית ראשונה. לקראת כניסתה לתפקיד, כמה משימות דחופות שהייתי ממליצה למערכת החינוך ליישם:
1. מתן אוטונומיה ניהולית דיפרנציאלית למנהלי בתי הספר, מנהלי אגפי חינוך ורשויות מקומיות
השנה האחרונה הייתה שעתם היפה של רבים מראשי הרשויות, מנהלי אגפי החינוך ומנהלי בתי הספר בישראל. אותם מנהלים נכנסו פעמים רבות לוואקום שהותירה המדינה – הם, שמכירים את השטח מקרוב, קיבלו החלטות ששיקפו בצורה הטובה ביותר מתן מענה לצרכים שעלו מהשטח. תפקידה של המדינה הוא לקבוע מדיניות ולפקח עליה, אך בד בבד עליה לבזר סמכויות ולהעניק אוטונומיה ניהולית-דיפרנציאלית באופן שיזניק קדימה את מוסדות החינוך וייתן מעטפת לרשויות הזקוקות לכך, שכן צרכיה של רשות אחת אינם דומים לאלו של רשות אחרת. על המדינה להתחשב במצבן השונה של הרשויות ולהתייחס אליהן בהתאם כשהיא מאפשרת להן עצמאות מירבית.
2. שינוי שיטת ההוראה – פחות בגרויות ולימודים פרונטליים, יותר פיתוח של למידה וחשיבה עצמאית
למידה לא מתרחשת רק בגבולות בית הספר. תקופת הקורונה חידדה נקודה זו כאשר כפתה על מערכת החינוך מעבר ללמידה מרחוק. מבחינה זו, מהווה הקורונה קטליזטור לשינוי שיש להמשיך ולבצע. שילוב בין שיטות לימוד פרונטליות לבין למידה טכנולוגית הינו חשוב, אך אינו חזות הכול. חשוב בהרבה לטפח מיומנויות כדוגמת עבודת צוות, חשיבה יצירתית ולמידה עצמאית, פחות למידה פרונטלית ועומס במבחנים. במסגרת זו, מערכת החינוך צריכה להפסיק למדוד את עצמה אך ורק באמצעות שיעור הזכאות לבגרות – חשובים בהרבה הכלים המעשיים שאיתם יוכלו התלמידים להתמודד עם העולם בחוץ ועם שוק העבודה שהשתנה ללא היכר.
3. הכשרות מורים – מפרונטלי ללימוד מיומנויות
עולם ההכשרות כולו חייב לעבור מהפכה – הדבר נכון לגבי המשק ונכון שבעתיים כשאנו מסתכלים על דרכי הלימוד והלמידה במערכת החינוך. יש לרענן את שיטות ההוראה ולהעניק כלים ופרקטיקות לציבור המורים. ציבור זה כולל אנשים ערכיים ומדהימים, אך נדרשת תכנית מקיפה להכשרתם שתכשיר את הקרקע למעבר מהוראה פרונטלית להוראה של הקניית מיומנויות. מורים צריכים ללמוד איך ללמד מיומנויות שייצרו סט כלים עדכני עבור התלמידים. כך, במקום להתמקד בשיטות הלימוד הפרונטליות, יש לעבור להוראה של הקניית מיומנויות ופיתוח אוריינות שיאפשרו לתלמידים שלהם לפרוץ קדימה ולא להיתקע מאחור.
4. שינוי מעמד המורה – ממקצוע שהוא ברירת מחדל לסמל סטטוס
ההורים בישראל מפקידים את היקר להם מכל בידי המורים והמורות. אותם מורים הם שותפים מלאים להתפתחותו האישית והערכית של הילד. הגם שמדובר בתהליך ארוך, זה הזמן להתחיל בשינוי של 180 מעלות במעמדו ותפיסת תפקידו של המורה בישראל. שינוי במעמד המורה ובהתייחסות החברה אליו ימשוך בהכרח הון אנושי איכותי. הדבר יכלול בין היתר מתן תמריצים כספיים, אך יותר מזה – יש לבסס את מקצוע ההוראה כפרופסיה, לטפח ולהעצים אותו.
5. השקעה ממוקדת בהכנסת טכנולוגיה למערכת החינוך בפריפריה החברתית
מערכת החינוך היא גורם קריטי ביכולת של מדינת ישראל לצמצם פערים חברתיים. לאורך השנה האחרונה גילינו שהקורונה לא פוגעת בכולם באופן שווה: הדבר נכון לכל התחומים וגם לחינוך. לא דומה ילד להורים בעלי אמצעים שיכלו להשלים עבורו את החוסרים באמצעות שיעורים פרטיים, לילד להורים שידם אינה משגת ולא יכלו להעניק לו את מה שלא מסוגלת לתת המדינה או הרשות המקומית. ממש כפי שלא דומה ילד ללא אמצעי קצה בבית (מחשב, טלפון נייד, טאבלט) לילד עם אמצעי קצה שאפשרו לו את הלמידה מרחוק בשנה החולפת. ישנם יישובים בישראל בהם אין אפילו תשתית אינטרנט ראויה, כך שגם אם בבית יש מחשב – אין באמת יכולת להתחבר לעולם שבחוץ. השקעה בתשתיות ובטכנולוגיה באותם אזורים מוחלשים תשתלם למדינה בעתיד. זו גם הזכות הבסיסית שמגיעה לכל ילד בכל מקום בישראל – הזדמנות שווה.
מיכל כהן היא מנכ"לית משרד החינוך לשעבר
