מיכל כהן, מנכ"לית קרן רש"י
פורסם בגלובס 27.11.18
לוחם זכויות האדם ד"ר מרטין לותר קינג, אמר ש"חמלה אמיתית היא יותר מאשר זריקת מטבע לקבצן. היא ההבנה שמערכת המייצרת קבצנים צריכה להיבנות מחדש".
כמה שהוא צדק.
400,000 משפחות בישראל חיות בעוני, מעל מיליון ילדים רעבים, מאות אלפי הורים מושפלים, ללא האפשרות לכלכל את משפחותיהם, ללא סיכוי לרווחה אישית ולצמיחה, שורדים מיום ליום ומהלוואה להלוואה, ואין מושיע. "מחלקי מטבעות" דווקא יש – כפטריות אחרי הגשם צצו בתי תמחוי, עמותות מזון, תרומות ומנגנוני סיוע. חלק ממשליכי המטבעות צמחו במגזר השלישי, חלקם במשרדי הממשלה.
הממשלה אפילו מינתה את ועדת אלאלוף, הוועדה למלחמה בעוני, וקיבלה המלצות, אבל לא ידעה לגלות חמלה לאומית, ולהחליף את זריקת המטבעות בבניית סדר עדיפויות לאומי חדש, אשר מגדיר את מיגור העוני ואת צמצום הפערים בכלל, כמשימה עליונה שכורכת אליה את כל משרדי הממשלה, כל אחד בתחומו.
בתוך המציאות הזו, מתמודד משרד הרווחה עם הטיפול במשפחות שחיות בעוני ובהדרה חברתית, והקים בשיתוף עם קרן רש"י וג'וינט ישראל את מערך "נושמים לרווחה במרכזי עוצמה". מדובר במערך ארצי המניח פלטפורמה יישובית להתמודדות עם עוני והדרה, ונותן מענה פרטני וקהילתי לסיוע ביציאה ממעגל העוני. זאת, כדי לשפר את הסיכויים לעתיד טוב יותר ולמוביליות חברתית למי שחיים בפריפריה הגיאו-חברתית בישראל.
אבל משרד הרווחה אינו יכול לפתור לבדו את בעיית העוני ברמה הלאומית. העוני הוא תופעה רב-ממדית, וככזו היא מצריכה מענה רב-ממדי. לא נוכל לצמצם פערים בתעסוקה בפריפריה ללא תחבורה ציבורית מותאמת, לא נוכל להניח קורת-גג מעל ראשי המשפחות ללא שינוי מדיניות הדיור הציבורי, לא נוכל לקדם אימהות חד-הוריות ללא שינוי חקיקה בעולם הקצבאות, ולא נוכל לשפר הישגים לימודיים ללא מענה הוליסטי לתלמידים ולמשפחותיהם. ואלה הם רק מספר דוגמאות לחסמים ולגדרות העומדים בפני פרטים ומשפחות בבואם לנוע ממקום של עוני – למקום של חיים בכבוד.
מה כן אפשר לעשות?
בראש ובראשונה, להגדיר את העוני כמשימה חברתית, להבין כי הוא רב-ממדי ומבטא עולם שלם של מנגנונים וחסמים שהם כמו חומה הסוגרת על הפרט, ולבחור לעשות שינוי.
אחר-כך, יש לעסוק במציאת פתרון בעל ערך במבט הוליסטי הבוחר לראות את הפרט, המשפחה והקהילה; פתרון המחבר חינוך, רווחה, בריאות ותשתיות. האפשרות לשיפור המוביליות החברתית בישראל טמונה גם ביכולת לצמצם פערים בתשתיות הפריפריה, ובאפשרות לבנות יכולות ביישובים החלשים ובקרב הקהילות החיות בהם.
בשורה התחתונה, נדרשת מדיניות כוללת המחייבת את כל משרדי הממשלה, כזו שמייצרת מנגנון של רצף בפעילותם. אני קוראת לממשלה להקים "מועצה לביטחון חברתי", שתיקח על עצמה להפוך את מסקנות ועדות טרכטנברג ואלאלוף לישימות ולבעלות אחיזה במציאות, ותניח בפני הממשלה תכנית עבודה ארוכת-טווח, לרבות קבלת סמכות מהממשלה להפעלתה מול המשרדים.
רק כך נהפוך מחברה "משליכת מטבעות" לחברה חומלת שאינה מעוניינת בקבצנות. רק כך נבטיח עתיד טוב יותר לילדינו.
