מחקרים רבים, כמו דו"ח מקינזי מ-2007 שקבע כי "איכותה של מערכת חינוך אינה יכולה לעלות על איכות מוריה", מראים שהמורים הם הגורם הבית-ספרי המשפיע ביותר על הישגי התלמידים. אבל בהקשר של חינוך כמאפשר מוביליות חברתית, היינו רוצים לדעת באיזו מידה איכות המורים משפיעה גם על קידומם של התלמידים לאורך זמן.
כיום, השימוש ב-big data נותן לנו כלים חזקים לניתוח ולזיהוי גורמים המהווים מנופים או חסמים למובילות חברתית, בכלל זה גורמים הקשורים בבית הספר כמו המורים והסביבה הלימודית.
אפשר להגדיר מורה טוב כמורה שנותן לתלמידיו "תוספת ערך" (value-added teacher), ושהודות לו הם משפרים את הישגיהם בהשוואה לשנים קודמות או לתלמידים אחרים מרקע דומה. וכאן עולה השאלה האם מורה כזה תורם רק להצלחת התלמידים במבחנים בבית הספר או שיש לו השפעה הנמשכת גם מעבר לכך – על הסיכוי שלהם לרכוש השכלה גבוהה, על ההכנסה העתידית שלהם, וכדומה.
תשובה לשאלה זו תתרום להרחבת הידע שלנו לגבי התערבויות בתחום החינוך. לדוגמה, כאשר נתייחס לפעילות לשיפור איכות ההוראה כהשקעה כלכלית, נוכל להעריך את ההחזר על ההשקעה, כלומר את הכדאיות שלה. ואם אנחנו עוסקים בהערכת תכניות חינוכיות באופן כללי, נדע האם שינוי בציונים (קצר טווח) יכול לשמש כמדד מהימן לאימפקט של התכנית (ארוך טווח).
מחקר ראשון מסוגו שנעשה בארה"ב בדק את הנושא בעזרת מאגר נתונים ענק לגבי מיליון תלמידים, שכלל את הציונים שלהם בחשבון ושפה בכיתות ג'-ח' ושמות המורים שלימדו אותם, וכן מידע לגבי מצבם החברתי והכלכלי של אותם הילדים כשהגיעו לבגרות, עד גיל 28.
מתברר שאפילו שנת לימודים אחת עם מורה טוב משפיעה באופן משמעותי על עתיד הילדים בהיבטים שונים, מהסיכוי להגיע לקולג' וגובה ההכנסה והחיסכון לפנסיה, ועד הסיכון להריון בגיל העשרה אצל הנערות.
עוד ממצא ראוי לציון, במיוחד על רקע הקושי בגיוס ושימור של מורים מצטיינים, הוא שההבדל בהשפעה החיובית ארוכת-הטווח של מורה בינוני לעומת מורה חלש דומה להבדל בין ההשפעה של מורה טוב לעומת בינוני.
חישוב התרומה של איכות המורה לאורך זמן, כפי שעשו החוקרים, ממחיש עד כמה ההשפעה המצטברת היא גדולה: החלפת מורה גרוע מאד מבחינת ביצועים במורה בינוני לשנה אחת בלבד תביא לגידול בהכנסה העתידית של כיתה ובה 30 תלמידים לאורך החיים בסכום משוער של כ-$250,000.
אז איפה מוצאים מורים טובים יותר? הניסיון שלנו בתכניות כמו "סטארט" לבגרות מוכיח שאפשר לחולל מהפך גם אצל התלמידים בעלי ההישגים הנמוכים ביותר, כאשר מקנים למורים שלימדו אותם מיומנויות פדגוגיות חדשות בהכשרה קצרה יחסית. כך, תלמידים שעמדו על סף נשירה בסוף כיתה ט' מסיימים את התיכון עם תעודת בגרות מלאה – מפתח להשכלה גבוהה ולמוביליות חברתית.
