יעל בלה אבני, סמנכ"לית תכניות בקרן רש"י
קרן רש"י וקרן גנדיר עוסקות שנים ארוכות ביזום וליווי תהליכים חברתיים בעולם הצעירים, כאשר נקודת המוצא בפעילותן היא השאיפה להתחבר לשטח ולהקשיב לקולות העולים ממנו.
בתקופת משבר הקורונה ולאחריו נראה כי הקושי לרתימת צעירות וצעירים להשתתפות בתכניות ולמיצוי זכויות ושירותים הפך משמעותי, ומעורר שאלות ביחס לתכני המענים ואופיים וביחס לאופן החיבור לצעירים.
לאחרונה הציגו שתי הקרנות דו"ח מחקר מקיף המציג מוטיבציות, תפיסות וצרכים של צעירים בישראל 2023. המחקר נמשך כשנה בהובלת חברת ERI ובמסגרתו נערך סקר בעברית ובערבית בקרב צעירים בגילי 18-34, על בסיס מדגם מייצג לפי מגזר, דת, מגדר ופיזור גיאוגרפי.
המחקר נועד לבחון מה מאפיין צעירים בישראל: מה הם רוצים? מה השאיפות והמוטיבציות המניעות אותם? איך הם עושים בחירות בחייהם ואיפה אנחנו יכולים לפגוש אותם ולסייע להם?
תוצאות המחקר מרתקות ומעלות אתגרים רבים העומדים בפני מי שעובד עם צעירים בחברה האזרחית, במוסדות המדינה וברשויות המקומיות.
חסרה רשת ביטחון
42% מהצעירים בישראל סבורים כי הם 'דור חסר מזל' וצופים שהעתיד שלהם יהיה פחות טוב משל הוריהם. צריך להודות כי במובנים רבים – עלות המחיה הגבוהה, הסיכוי הקלוש לרכוש דירה, שחיקת הפנסיות והעדר שוויון בנטל – הם כנראה צודקים. בעיקר צודקים מי שאין להם גב כלכלי משפחתי הנשען על המצב הטוב יותר לו זכה דור ההורים.
לא פלא אם כן ש-62% מהצעירים מרגישים שהמדינה אינה מספקת להם רשת ביטחון, שהם 'לבד מול העולם'. לכן הם אינם פונים לסיוע וייעוץ למוסדות המדינה והרשויות המקומיות, וגם לא לעמותות ולארגונים חברתיים. בתוך תפישת עולם זו ראינו פער בין אופטימיות אישית (העתיד שלי) לבין פסימיות לאומית (עתיד המדינה), ומכאן נטייה בולטת של הצעירים לדאוג לעתיד האישי ולרווחה הכלכלית הפרטית שלהם (46%) ולא לקחת חלק ביצירת שינוי פוליטי או חברתי (6%).
השאיפה לעתיד אישי של רווחה כלכלית מסבירה גם את ממצאי הסקר ביחס לרצון להמשיך לחיות בארץ: נתון מדאיג העולה מן הדו"ח מצביע על התרופפות ניכרת בשייכות של צעירים למדינה. בעוד שבמדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2022 דיווחו 66% מהישראלים בני 18-24 ו-65% מבני 25-44 כי היו מעדיפים להישאר בישראל ולא להגר למדינה אחרת, גם אם הייתה להם אפשרות כזו, בסקר הנוכחי שלנו רק 46% העידו כי יעדיפו להישאר בארץ. 25% יעדיפו לעבור לחו"ל לתקופה מסוימת, 17% ירצו לשלב בין מגורים בארץ ובחו"ל ו-12% יעדיפו לעבור לחיות בחו"ל לתמיד. אמנם רוב החרדים (71%) אופטימיים באשר לעתידם בישראל, אבל רק 48% מהיהודים הלא-חרדים הביעו אופטימיות כזו לגבי עתידם בארץ.
בעוד שמחקרים בתחום המוביליות החברתית מצביעים כל כך שעתידו של ילד נקבע לפי מקום מגוריו והשכלת הוריו יותר מאשר על פי יכולותיו, הצעירים חצויים בנושא זה – כמחציתם רואים את הרקע החברתי-כלכלי כגורם מכריע יותר מאשר יכולות אישיות. כאשר הם נשאלו מה לדעתם משפיע יותר על הסיכוי של צעירים בישראל לממש את השאיפות המקצועיות שלהם, 52% השיבו שגורמים הקשורים לנקודת הפתיחה שלהם – מקום המגורים, המוצא העדתי, האפשרויות הכלכליות של המשפחה – הם המשפיעים ביותר; זאת לפני היכולת האישית, הידע והמיומנויות (48%).
להשקיע בכישורים ומיומנויות
עם זאת שהעתיד הקולקטיבי נתפס בעיני הצעירים כשלילי, ההצלחה בעתיד האישי והתעסוקתי נתפסת כאפשרית. מצד אחד 55% מהם סבורים שהמצב הכלכלי בישראל יתדרדר בעתיד, ומן הצד השני 83% בטוחים שהם עצמם ישיגו עבודה קבועה ויציבה. התחושה בקרב צעירים כפי שעולה מן המחקר היא שההזדמנויות בשוק התעסוקה מתרחבות ביחס לעבר, ו-56% חושבים שיש להם סיכוי טוב יותר מהוריהם למצוא עבודה מספקת ורווחית.
בנקודה זו יש הבדל משמעותי בין מגזרים שונים: בתפיסה של הצעירים הערבים את עולם התעסוקה בולטת "קפיצה בין-דורית" – 60% השיבו כי הסיכוי שלהם טוב יותר מהוריהם, לעומת 10% בלבד בקרב חרדים. אצל הצעירים החרדים "מה שהיה הוא שיהיה" – 63% הצביעו על סיכוי זהה למה שהיה להוריהם במציאת עבודה מספקת ורווחית.
עוד בהיבט של עולם התעסוקה והראייה לעתיד, לצעירים יש מודעות רבה לחשיבות של מיומנויות המאה ה-21 ולצורך במומחיות מקצועית. בולט השיעור הנמוך של הצעירים שהצביעו על תואר אקדמי כגורם חשוב להצלחה: 67% מאמינים כי יש צורך בכישורים אישיים ויכולות בין-אישיות, לעומת 29% הרואים בתואר אקדמי קרש קפיצה לעולם התעסוקה.
בהתבוננות רוחב, גם אנחנו – כמו הצעירים – מבינים כי נדרש שילוב של השקעה במיומנויות, במוכנות ללמידה לאורך החיים ובמהלכים פרקטיים שמנגישים הזדמנויות להכשרה ולתעסוקה. רק כך נוכל לסייע בצמצום פערים לטובת צעירי הפריפריה, ובדרך זו גם לרתום אותם להשפיע על המשך חייהם בקהילות שלהם.
