כדי לטפל בבעיה כלשהי, צריך קודם כל להכיר בקיומה ולתת לה שם. מוביליות חברתית אינה זהה לאי-שוויון כלכלי וגם אין פירושה מלחמה בעוני, אף כי הדברים קשורים זה בזה. מוביליות היא אתגר העומד בפני עצמו; זוהי ריצה למרחקים ארוכים, שתוצאותיה ניתנות למדידה רק לאחר זמן. מדד ההצלחה הוא היכולת לשנות את מסלול חייו של ילד, שגם אם נולד למשפחה ענייה או בסביבה שאינה מטפחת, העתיד יהיה פתוח בפניו ככל שיכולתו וחריצותו מתירים לו.
בנוסף לפעילות בתחום זה של ארגוני החברה האזרחית, יש כבר היום בישראל לא מעט חוקים ותכניות ממשלה המסייעים למוביליות, כמו חופשת לידה בתשלום, תקצוב דיפרנציאלי של בתי ספר לפי מדד הטיפוח, תכניות להכשרה מקצועית ועוד. אבל אף ממשלה בישראל לא קבעה מעולם יעדי מוביליות, ולכן גם לא הכריזה על תכנית לאומית רב-שנתית ורב-תחומית שתחתור להשגתם.
בהיעדר תכנית כזו, הטיפול – ככל שישנו – נתון בידיהם של משרדי ממשלה שונים ומושפע משיקולים פוליטיים. חסרה תמונת מצב כוללת ואין מידע זמין ומהימן על היקף היישום של התכניות או על מידת יעילותן בקידום מוביליות.
אז איך מתחילים לגבש תכנית לאומית לקידום מוביליות חברתית? כצעד ראשון בדרך לשינוי, יוזמת "הקפיצה החברתית" של קרן רש"י קוראת לממשלה להכיר במוביליות חברתית כיעד לאומי ובמתן שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה כערך הניצב בבסיס יעד זה.
הפרק הראשון בהמלצות מתווה המדיניות שנכתב כחלק מהיוזמה מתייחס לתשתית הנדרשת על מנת להוציא לפועל מדיניות רב-מערכתית בנושא כה מורכב. תשתית זו – נציבות, רשות, מטה יישום או כל מודל אחר עליו יוחלט – תפעל במסגרת משרד ראש הממשלה ותוביל את התווית המדיניות וקידומה תוך תיאום בין גופי הביצוע השונים ומעקב אחר ההתקדמות, בכלל זה הפעלת גוף מחקר למדידה והערכה.
בנוסף, למהלך פורץ דרך מעין זה צריך "מפת דרכים" – הגדרת ההתערבויות הנחוצות בשלבי החיים השונים, על בסיס מחקר מקיף למיפוי הפעולות והתכניות הקיימות והערכת ההשפעות ארוכות הטווח שלהן על מוביליות חברתית.
האתגר הגדול ביישום המדיניות הוא יצירת שיתופי פעולה וסנכרון בין כל השחקנים סביב המטרה המשותפת. לכן אנחנו מציעים למנות סמנכ"ל לשוויון הזדמנויות בכל אחד מן המשרדים החברתיים, שהשירותים שהם נותנים מהווים כלים חיוניים בארגז הכלים של המדיניות הכוללת, ולהקים פורום סמנכ"לים לצורך תיאום שוטף בין המשרדים בתכניות רוחב.
כאמור, מוביליות חברתית היא משימה ארוכת טווח: את תוצאות ההתערבות בחיי הפעוטות של היום נוכל לראות רק בעוד 30 שנה. עם זאת, ניתן לקבוע יעדי ביניים שיאפשרו להעריך את ההתקדמות בזמן קצר יותר. הגדרה ברורה של יעדי התכניות תאפשר מעקב ובקרה, מדידת התוצאות ו"חישוב מסלול מחדש" לפי הצורך.
למדידה יש חשיבות רבה גם מעצם העובדה שהיא מגדילה את המיקוד ביעדים ומהווה תמריץ להשגתם. אנחנו מאמינים כי כל הקצאת תקציב ממשלה לתכניות ויוזמות המיועדת לקדם מוביליות צריכה להיעשות על בסיס למידה, קביעת אבני דרך ליישום והגדרת יעדי תוצאה מדידים. כמו כן יש לפעול ליצירת מערך שיאפשר קביעת יעדים תוצאתיים ועמידה בהם גם ברשויות המקומיות, במסגרות חינוך ובמוסדות להשכלה גבוהה, באמצעות יכולות תכנון, מאגר נתונים ומערכות מידע, הכשרת עובדים וכן הלאה.
רוצים לדעת יותר? קראו את מתווה הקפיצה החברתית
