יעל בלה אבני, סמנכ"לית תכניות בקרן רש"י: 114 שנים עברו מאז צויין לראשונה יום האישה הבינלאומי, ורבים שואלים האם עדיין יש סיבה לציין אותו. אבל גם עכשיו לא חסרות סיבות: מספר הח"כיות בירידה, פערי השכר עומדים על 32%, נשים ממשיכות להירצח ולחוות אלימות, וכעת התחלנו לחשוש שזכויותנו הבסיסיות ילקחו.
כל ניסיון מלאכותי לצנזר את השיח שקורע את החברה הישראלית בתוך הכיתה נועד לכישלון, וגם אינו נכון מהותית. על מערכת החינוך להציג את הדעות השונות ולאפשר אותן, ולנסות לייצר גשר והבנה במקום שיח דיכוטומי.
האלימות הגואה בחברה הערבית היא רק נקודת הקצה של תהליכים שמתחילים עוד הרבה קודם ונובעים מהזנחה, אפליה ופערים בין החברה הערבית והיהודית שיש להם השלכה ישירה על תנאי הפתיחה של הצעירים.
דווקא החינוך הבלתי פורמלי, שמשרד החינוך כמעט ואינו משקיע בו, יכול להוות בסיס לשינוי חברתי ולצמצום אי השוויון המגדרי בשוק העבודה, שחלק גדול ממנו נובע מעבודה במשרה חלקית של נשים.