יעל בלה אבני, סמנכ"לית תכניות בקרן רש"י: 114 שנים עברו מאז צויין לראשונה יום האישה הבינלאומי, ורבים שואלים האם עדיין יש סיבה לציין אותו. אבל גם עכשיו לא חסרות סיבות: מספר הח"כיות בירידה, פערי השכר עומדים על 32%, נשים ממשיכות להירצח ולחוות אלימות, וכעת התחלנו לחשוש שזכויותנו הבסיסיות ילקחו.
114 שנים מאז צויין לראשונה יום האישה הבינלאומי, עדיין לא חסרות סיבות לציין אותו: מספר הח"כיות בירידה, פערי השכר עומדים על 32%, נשים ממשיכות לחוות אלימות, וכעת התחלנו לחשוש שזכויותנו הבסיסיות ילקחו.
התכנים החיצוניים שנכנסים לכיתות עוברים דרך מנהלי בתי הספר וצוותי החינוך, וללא הכתבה של אף אחד מלמעלה, וגם הציבור מתפקד כשומר סף – והבהיר שיש לו קווים אדומים ברורים.
העיסוק בשאלות כמו למה היא לא ביקשה עזרה או עזבה מגלם את כל מה ששגוי באופן בו אנחנו מבינים את תופעת האלימות במשפחה, ולא יקדם סיוע לנשים הנמצאות במלכודת האלימות. שינוי משמעותי יתחיל כשנפסיק להסב את המבט ונתחיל להקשיב.