חינוך לחיים – כל מה שרציתם לדעת על החינוך הבלתי פורמלי בישראל
ליאת בקייר, מנכ"לית GOAT TLV, בשיחה על המשפיענים החדשים שמחנכים את הילדים שלנו, איך אפשר להשתמש בטיקטוק ובאינסטגרם כדי לקדם את החינוך הבלתי פורמלי, והאקדמיה הראשונה מסוגה לכוכבי רשת – מהפריפריה.
'מה הסיכוי' עם לינוי בר גפן. כל מה שבוער בזירה החברתית בישראל
לינוי בר-גפן: שלום ותודה שהצטרפתם אלינו ל'מה הסיכוי?', פודקאסט חברתי-כלכלי ששם את הבעיות החברתיות הבוערות של הפריפריה הישראלית – במרכז. בכל תכנית נציג נקודות מבט שונות של אנשי מפתח בעלי ידע וניסיון שיסבירו מה צריך לעשות כדי לנתק את הקשר בין המקום שבו נולד אדם, למידת ההצלחה שלו בחיים.
והפעם: סדרת פרקים ששמה את הדגש על החינוך הבלתי פורמלי, חינוך לחיים.
שלום לליאת בקייר, מנכ"לית Goat TLV, סוכנות מובילה ליוצרי תוכן וסושיאל, מתמחה בעולם המשפיענים.
ליאת בקייר: איזה כיף להיות פה, תודה.
לינוי בר גפן: "תראי, כשאנחנו שומעים 'משפיענים' אז מבחינתנו הבומרים זה כאילו ההיפך מחינוך. זה מה שאמור לדרדר את הילדים שלנו לקוד קופון, לאיזה מוצר שקר כלשהו. אז איך אפשר לשלב משפיענים בחינוך?
ליאת בקייר: אז אני באתי קצת לנפץ את הפרה הקדושה הזאת של הקוד קופונים, ומשפיענים הם דבר בזוי או לא מומלץ או לא חינוכי. אם אנחנו כבר מדברות על חינוך. יותר מזה: בא לי קצת לקחת את זה, לפתוח את הספקטרום הזה ולומר: שימי לב גם מה קורה מסביבנו עכשיו. שימי לב איך כל הדור הזה שאמרנו עליו לפני שנתיים, שלוש, ארבע – זה דור הטיק-טוק וזה דור ילדי הקורונה ואיזה דור דפוק הם, ותראי אותם עכשיו. הם החיילים והם הדור שיציל אותנו והם הדור שמביא גאווה לכולנו.
אני אומרת את זה כי אני חושבת שיש איזה עליהום מטורף על כל הטיק-טוק והיוטיוב והאינסטגרם, ואני רגע אומרת: שנייה, דקה, בואו נעשה פה איזה סדר. נעלה למעלה קצת, כמו עם רחפן, במין מעוף הציפור, נסתכל על זה מלמעלה ונגיד: אוקיי, נכון. כמו בכל תחום יש את הצדדים…
לינוי בר גפן: יש טובים ויש גרועים.
ליאת בקייר: בדיוק. יש טובים יש פחות טובים, והשאלה היא איפה אנחנו, ובאיזה גיל אנחנו, ובאיזה state of mind אנחנו, והאם אנחנו יכולים להסתכל ולהגיד: אוקיי זה עיקר וזה טפל ואם אנחנו רגע מגינים על הילדים שלנו…
לינוי בר גפן: אני מכורה לטיק-טוק.
ליאת בקייר: מצוין. כן, אבל את כבר אישה שיש לה…
לינוי בר גפן: לא, אבל אני אומרת… עד לפני שנה וחצי – משהו כזה – היית אומרת לי טיק-טוק, הייתי אומרת: זה המקום שבו ילדות מצטלמות רוקדות. זה מבחינתי היה כאילו טיק-טוק.
ליאת בקייר: נכון כי זה היה מיוזיקלי. נכון. שעושה תנועות מוזרות מול המסך, כן.
לינוי בר גפן: אירוע מביך, לא לגילי.
ליאת בקייר: מסכימה.
לינוי בר גפן: אבל – העושר הגדול שיש בטיק-טוק והעובדה שזה מתאים את עצמו אליך, אומר שלי בפיד אין ילדות מרקדות אבל יש לי מלא סרטונים שמלמדים אותי דברים, נותנים לי טיפים שאני צריכה.
ליאת בקייר: נכון.
לינוי בר גפן: זאת אומרת, האלגוריתם מתאים את עצמו למה שאתה מחפש. אם הילד שלך צורך שטויות…
ליאת בקייר: אז הוא יקבל שטויות. בדיוק.
לינוי בר גפן: אז איך אנחנו רותמים את השטויות לטובת החינוך?
ליאת בקייר: אז קודם כל, שתינו אימהות. כן, רגע טיפ פה להורים שמאזינים לנו – תהיו בקונטרול על מה שהילדים שלכם… איפה שהם מסתובבים ועל מה שהם צופים. ודרך אגב, לטיק-טוק גם יש המון פיצ'רים לצנזר תכנים. זאת אומרת שגם בלי להסתכל הילד בטלפון ולחטט לו so called בנכסים הפרטיים שלו, אני יכולה כן להיות בקונטרול על מה הוא צופה ומה הוא רואה. זה קודם כל, את יודעת, וזה פיצ'ר חשוב.
לינוי בר גפן: אגב, גם אני הולכת לומר משהו כאשת תקשורת. תמיד בלימודי תקשורת מלמדים אותך ש'המדיום הוא המסר'. זה לא נכון.
ליאת בקייר: אני מסכימה. זו מוסכמה מאוד ישנה, של פעם.
לינוי בר גפן: בדיוק. שהילד יקרא ספרים, שלא יצפה במסכים. ואז אני מספרת להם 'תשמעו. אני כילדה גם קראתי ספרים אבל גם הייתי המון במסכים. אתם יודעים מה זה גרם לחינוך שלי? זה גרם לזה שבסופו של דבר הלכתי לעבוד בטלוויזיה.
ליאת בקייר: בבקשה.
לינוי בר גפן: זה לא נראה לי אסון גדול אם זה שהילד שלי צופה כל הזמן במסכים והוא יהפוך להיות מתכנת או משהו, זה די טוב.
ליאת בקייר: זה מצוין.
לינוי בר גפן: השאלה היא מה התוכן שיש במסכים, לא הפורמט עצמו אלא מה התוכן שיש בפורמט.
ליאת בקייר: מעולה. אז תקשיבי, התשובה שלי מתחלקת לשניים. אחת: ליאת בקייר, בתור ליאת בקייר, אישה אינדיבידואלית, אימא לשלושה בנים, שניים הם ממש נערים בגיל ההתבגרות בגיל העשרה ואחד עדיין בבית ספר יסודי. ובתור אימא מתחילה… את יודעת, לא יעזור. הם היו הולכים… בנים בעיקר זה גם יוטיוב. וטיק-טוק קצת, אבל כאילו בעיקר זה יוטיוב כי הגיימינג הוא מאוד מאוד חזק. וביוטיוב יש את כל הקטע הזה…
לינוי בר גפן: יש שם המון סרטוני גיימינג.
ליאת בקייר: נכון. ואז התחלתי לראות אותם בהתחלה מסתכלים על אנשים אחרים שמשחקים משחק. את מכירה את הדבר הזה?
לינוי בר גפן: כן. לא הבנתי את הדבר הזה.
ליאת בקייר: זו התנהגות סושיאלית הזייתית. אבל תשחק את המשחק במקום להסתכל על מישהו שמשחק את המשחק… אבל לא, כי זאת למידה. הם ככה לומדים איך לשחק. איך לפתח אסטרטגיה. איך לפתח מחשבה שהיא מחשבה שהיא יותר פתוחה, היא יותר גדולה מעכשיו לשחק ולקחת את החייל הזה ולשים אותו ימינה ושמאלה. אז זה קודם כל. יש פה הרבה מעבר לדבר עצמו, למדיום עצמו כמו שאת אומרת.
ודבר שני, גם במי הם צופים. כי אני… שני הבנים הראשונים שלי נולדו בהפרש מאוד מאוד קטן. קרה מקרה ונוצר מצב כזה, אז הם פחות או יותר גדלו כמו תאומים. אז הם ישבו איזה יום מול המסך, ואני עברתי, ואני זוכרת שזה היה יום שהוא היה ממש רגע מכונן עבורי. אני רואה אותם יושבים מול בחור… ילד יוטיובר מקסים מקסים. אני תיכף אומר לך גם את שמו. את מכירה אותו. שסיפר להם על הלוויתן הקדמוני הראשון, שאני מתנצלת – אני אפילו לא יודעת להגות את זה…
לינוי בר גפן: בלודרופ!
ליאת בקייר: יפה, כן. אבל הלוויתן הקדמוני הראשון, אין לי מושג אפילו… וכל מיני מדעים ודברים מטורפים שקורים בעולם. ואז הסתכלתי ואמרתי להם: במי אתם צופים? מה זה הדבר הזה?
לינוי בר גפן: ולמה אתם גורמים לאמא להרגיש מטומטמת?
ליאת בקייר: אבל הכי מטומטמת…(צוחקת) ואז הם מסתכלים עלי: 'קוראים לו בלודרופ וזה הצ'אנל שלו והוא עושה כל הזמן סרטונים על מדעים על גיאוגרפיה, על חידושים, על המצאות, על טכנולוגיות.'
לינוי בר גפן: כן כן כן, הבן שלי גם חזר אלי עם נתונים על דברים שקורים במעמקי האוקיינוס.
ליאת בקייר: בול. עכשיו תקשיבי, מבחינתי מאותו רגע זה היה: אין שום בעיה. אם זה התוכן שאתם צופים בו, אם זה מה שהרשתות החברתיות מביאות לפתחנו, כל היום שישבו ויסתכלו על זה. תאמיני לי, הם ילמדו הרבה יותר ממה שהם לומדים, סליחה, בחינוך הפורמלי בבקרים שלהם ביום יום. מבלודרופ הם ילמדו יותר מאשר מה שהם לומדים בבתי הספר. אנחנו שתינו יודעות שבתי הספר היום לא באמת מכשירים אותך לכישורים שאיתם אתה צריך לצאת לעולם הגדול היום.
לינוי בר גפן: לא, תראי, יש לי ציפייה מסוימת ממערכת החינוך ויש לי ציפייה אחרת…
ליאת בקייר: היא גבוהה או נמוכה?
לינוי בר גפן: לא מאוד גבוהה.
ליאת בקייר: גם שלי לא. אבל את משלימה את זה לבד, נכון?
לינוי בר גפן: אני לא מצפה שמערכת החינוך תיתן להם סקילס, אני מצפה שמערכת החינוך תלמד אותם איך לחשוב. איך להשיג מידע. אני לא מצפה שהיא תלעיט אותם בו.
ליאת בקייר: את מה זה מצפה להרבה. זו ציפייה ציפייתית.
לינוי בר גפן: בסדר, אני מצפה מהאקדמיה ליותר ממה שאני מצפה מבית ספר יסודי, אבל אני שואלת פה בעצם משהו אחר: לבתי הספר יש את מה שבתי הספר יודעים לתת, אני כן חושבת שהוא נחוץ, אני לא חושבת שהוא יכול לבוא לבד.
ליאת בקייר: היום בטח שלא. זה לא כמו איך שאנחנו היינו.
לינוי בר גפן: בדיוק. איך עושים את הסינרגיה בין המערכת הפורמלית ומה שהיא יודעת לתת, שכולנו יודעים שהוא טעון שיפור, לבין באמת במסגרת החינוך הלא פורמלי, אותם משפיענים כמו… נתנו את הדוגמה של בלודרופ, אבל יש גם עוד חבר'ה…
ליאת בקייר: יש הרבה כאלה.
לינוי בר גפן: שהם חננים מהסוג הטוב.
ליאת בקייר: והם לאו דווקא חייבים להיות חננים מהסוג הטוב, הם פשוט צריכים שיהיה להם את הבסיס הטוב ואיזה סוג של ערך, להעניק ערך ולענות על איזה צורך.
לינוי בר גפן: ויכולת לתקשר מסרים ותכנים שלמורה רגילה אולי אין.
ליאת בקייר: נכון, גם אני חייבת להגיד רגע משהו – חס וחלילה לא באה בטענות ולא באה, ואני חושבת שלהיות מורה היום זה וואו וזה תפקיד סופר מאתגר וסופר קשה וזאת זכות גם.
לינוי בר גפן: אבל מעטות מהן מצטלמות כמו בלו דרופ.
ליאת בקייר: בדיוק, אבל מעטות באות עם איזה ראש גדול ועושות הכנות בבית ומערכי שיעור, בסוף זה משנה לשנה אותם מערכי שיעור, אותו דבר. הם קוראים את אותם הספרים ובסוף התפקיד בצד הא-פורמלי נקרא לו, שהוא בדיוק השעות שמעבר לשעות הלימוד בבתי הספר הרגילים, את יודעת, החינוך היומיומי. אלה השעות שבעצם אני רואה, נגיד אצלי בבית, שהילדים מקבלים מעבר. עכשיו אפרופו חננים, הם לא חייבים להיות חננים, כי נגיד יש טיק-טוקרית, ובכלל טיק-טוקרים אבל אני אתן לך פה דוגמאות ספציפיות בשביל לדייק, יש טיק-טוקרית, יש לה גם כמובן חשבון אינסטגרם מאוד חזק, שקוראים לה מיה דגן.
לינוי בר גפן: לא השחקנית.
ליאת בקייר: לא, מיה דגן טיק-טוק אנחנו קוראים לה, היא בחורה מדהימה 20 פלוס והסיפור שלה שהיא תמיד מאז ומתמיד, הייתה שמנמונת. פלאס סייז. הבעיה שלה, היא אומרת, הייתה שאף פעם לא הייתה לה בעיה עם זה. עכשיו, מהמקום הזה של הביטחון העצמי, של זה שלא הייתה לה בעיה עם העודף משקל שלה, שתמיד היא אהבה את עצמה ואהבה את הגוף שלה – שבעיניי זה מופלא, מופלא במסר לנערות וילדות: 'עופו על עצמכן! זה לא משנה באיזה צבע ובאיזה גודל אתן, אתן שוות ואתן טובות ואתן לא צריכות להרגיש בגלל זה פחות – באמת זה מסר מופלא.
לינוי בר גפן: שילבו אותה גם בתוך תכנים של מערכת החינוך הפורמלית?
ליאת בקייר: אני לא יודעת. אני חושבת שהייתה לה איזה נגיעה שם, אבל אני לא רוצה לחטוא למציאות ולהגיד משהו שהוא לא בוודאות סגור. אבל מה שכן, בשנתיים האחרונות היא קיבלה את פרס אבירת מרכז פרס לשלום, שזה אומר המון. זה אומר שהיא נגעה, זה אומר שהיא יש לה השפעה. שהיא מחוללת שינוי.
בטיק-טוק היא היסטרית. היא גם כל הזמן אומרת את זה… גם יש לה מין נקודת מבט מאוד לייט על העולם. מה שנגיד נשים בפלאס סייז מהגיל שלנו, שהיו נערות או צעירות, לא היו באיזו קלילות, הסתובבו בקלילות. כל היום מאוד כבד להן ומאוד קשה להן וההתייחסות של הסביבה הייתה מאוד מורידה אותן. חלקן לא היו בכלל מעיזות לצאת מהבית.
לינוי בר גפן: נכון, אבל גם צריך לומר שכשאנחנו היינו נערות גם לא היינו מצטלמות כל כך הרבה. האימג' שלנו לא היה לנו מול הפנים כל הזמן.
ליאת בקייר: זה נכון. אבל עדיין תחשבי רגע שאת היית תיכוניסטית ואני הייתי תיכוניסטית. בואי, הייתה בעיה עם הבנות של העודף משקל. אני זוכרת שבכיתה שלי היו שתי בנות עם עודף משקל שלא יצאו לטיולים שנתיים רק בגלל המקלחות המשותפות. והיום אני ממש מקווה שבגלל האנשים האלה שהפלטפורמה שלהם היא סושיאלית…
לינוי בר גפן: אני צריכה לעדכן אותך, עכשיו בטיק טוק ההירואין שיק חזר לגמרי. מיה דגן היא אולי כוח נגד, אבל במקביל…
ליאת בקייר: הירואין שיק תמיד נמצא, תדעי לך.
לינוי בר גפן: כן, אבל זה כאילו עכשיו, את יודעת, במסגרת הקאמבק של הניינטיז אז מחזירים גם את זה. מצחיק, כי מחזירים כאילו את הלוק של קייט מוס – שקייט מוס במושגים של רזה היום נחשבת ללא רזה. שזה הכי מטורף בעיניי. כי בתקופה שלנו זה היה נחשב…
ליאת בקייר: זה היה נחשב לחצי אנורקסיה.
לינוי בר גפן: זה היה נחשב למוזלמאנית, זה הכי רזה שיש.
ליאת בקייר: אני מאמינה שבסופו של דבר בגלל שבטיק-טוק התוכן הוא המלך, וזה אפרופו האלגוריתם – את מקבלת את מה שאת רגילה לראות ומה שאת רוצה לראות או תחומי העניין שלך בעצם אז ככה גם ילדים וילדות, אני מאוד הייתי רוצה להאמין שזה ככה יתנדף הסיפור הזה.
לינוי בר גפן: יכול להיות. מה שחשוב הוא שיש לזה קונטרה.
ליאת בקייר: נכון מאוד. שיש את הקול ממול שאומר: 'הלו, הלו! זה לא צריך להיות, וזאת לא האמת האבסולוטית, ובואו נדבר גם על זה.
לינוי בר גפן: ועכשיו זה כבר מעורר דיון. עצם זה שיש דיון זה משמעותי.
ליאת בקייר: זה כבר מבורך. בדיוק. זה משהו שלנו לא היה כל הסיפור הזה, שכל אחד יכול להיות צ'אנל משל עצמו. אז לא צריך להיות עכשיו פאבלישר גדול, בסוף אפשר לחלק את הקול הזה בהרבה מאוד עמודים, בהרבה מאוד פרופילים, הן אומרות את זה, הן מדברות את זה, הן מייצרות תכנים על זה. אני יכולה לדבר על זה שנים. גם את. אנחנו לא יוצרות תוכן. זה משנה הכל, יש להם סקילס אחרים שבעיניי הם לא פחות משפיעים על המציאות והם מאוד מאוד מדברים א-פורמלי.
לינוי בר גפן: אז בואי תני לי דוגמאות לעוד משפיענים כאלה, שבעצם אם אנחנו מזקקים את התכנים שלהם – יש שם מסרים נורא חינוכיים.
ליאת בקייר: אז בואי נתחיל מזה שיש כבר… אני כמובן אומר לך שמות מאוד ספציפיים, אבל זה כבר ממש מגמות. כי בטיק-טוק יש ממש כלי, כמו פלטפורמה שקוראים לה 'ללמוד את זה מטיק- טוק'. זאת אומרת שיש שם ממש שיעורים שאת יכולה ללמוד.
לינוי בר גפן: שעורים של שלוש דקות? של שבע דקות?
ליאת בקייר: כן כן, שאת יכולה ללמוד מצד אחד בהכי-הכי בייסיק, בסדר? כאילו הכי-הכי המכנה הבסיסי המשותף לכולם. זה יכול להיות DIY, עשה זאת בעצמך, וזה גם יכול להיות נגיד מתכונים, ומצד שני זה גם יכול להיות אלגוריתמיקה מורכבת. אני רואה את הבן שלי יושב מול כל מיני נוסחאות ועושה pause ועוצר ומחשב את זה, והוא עושה תחרות עם הסרטון מי עונה יותר מהר, שזה מעיף לי את המוח. כי אני בחיים לא הייתי מגיעה לשם.
אנגלית! הדור הזה יודע אנגלית יותר טוב מאיתנו. בואי, אני קונה באמזון לבן שלי ספרים שלא נעים לי להגיד, אני לא צולחת אפילו את חמשת העמודים הראשונים. ואני אומרת לו: אתה מבין את זה? זו שפה נורא גבוהה, זה שייקספיר אפילו. הוא אומר לי: 'כן, אני קורא את זה וזה מלמד אותי לדבר אנגלית ולהבין אנגלית יותר טוב'. וואו! אני מתה על זה. אני מתה על זה. הם רואים ביוטיוב סדרות אנימה שהכתוביות הן באנגלית.
אנחנו לא היינו עושים את זה. אם לא היה subtitle בעברית היינו אולי מנסים להבין את זה באנגלית, אבל גם – לא היינו שם. לא היינו שם. הם רואים… תקשיבי, לא היה לנו את זה גם בגיל הצעיר הזה. הם מדברים אנגלית לפני שהם מתחילים כאילו בחינוך הפורמלי ללמד אנגלית, והם מגיעים לרמה מאוד מאוד גבוהה. תקשיבי, זה הצלחה בחיים. אם לי הייתה את האנגלית… באמת אני אומרת את זה… של הבן שלי בכיתה י' היום יש… בואנה, אני פורצת גבולות.
תשימי לב, בלודרופ: לפני משהו כמו שלוש שנים… הייתה לו על זה כתבת שער ב'הארץ' בסוף שבוע. הוא יצר תכנית לימודית שמכשירה תלמידי י"א וי"ב לבגרויות ביחד – אם אני לא טועה – עם מכון ויצמן ומשרד החינוך, הוא עשה סרטונים קצרים של כמה דקות כל סרטון כזה, שכל אחד על נושא אחר לבגרות בהיסטוריה: המהפכה התעשייתית, רומא, מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה… למה? כי הוא הבין. הוא פרמט את זה, הוא הבין איך מדברים לנוער, איך מלמדים נוער, איך נכנסים למוח של נוער, איך נותנים להם את זה. הוא שם שמה המון דוגמאות. זה מהיר ברמות שיכול להיות שאני ואת נגיד, זה עושה לי כאב ראש. ככה הם קולטים תוכן. ככה הם צורכים תוכן. ככה מנגישים להם תוכן, ככה מדברים אליהם.
יש את הבחור המהמם שקוראים לו דני בולר, Ask Danny.
לינוי בר גפן: אה אני מכירה אותו, הוא הופיע לי גם.
ליאת בקייר: הוא מקסים, הוא מקסים.
לינוי בר גפן: הוא מלמד כלכלה.
ליאת בקייר: נכון. וכל הסיפור שלו זה Ask Danny. ואתה בא אליו כי אתה יודע שהוא ילמד אותך. אתה צורך את התוכן שלו ממקום שזה מעניין אותך. בחו"ל זה התחיל הרבה לפני. טיק-טוק, טיק-טוק תדעי לך שזה קטע. כי הם ממש התחילו עם הסיפור הזה, ואז זה גלש לאינסטגרם. כל הסיפור הזה של חינוך פיננסי, של חינוך… אפילו של נדל"ן בחו"ל. יש ענקים של מאות מיליוני עוקבים שזה הקטע שלהם. זה הסיפור שלהם. הם כל יום נותנים עכשיו…
לינוי בר גפן: יום אחד הבן שלי הגיע אליי ואמר לי: 'אמא, אני רוצה לקנות תעודות סל'. הוא בן תשע! מה תעודות סל, בוא נקנה ספיידרמן.
ליאת בקייר: מה זה תעודת סל בכלל, תסבירי לי. את מבינה? כזה.
לינוי בר גפן: לא היה לי נעים להגיד לו שאני לא יודעת אז גיגלתי…
ליאת בקייר: נכון, אז מהר מהר את עושה בגוגל תעודת סל ו'שניה אני עונה לך חמודי'. הבן שלי התחיל לעשות כל מיני כאלה ב-Plus500 וברדיטים וכל מיני כאלה …הוא התחיל לעשות את כל ה-Trail. יש כאלה מסלולים חינמיים של ניסיונות כאלה. פיילוט, בשפה, בעגה המקצועית הזקנה שלנו. ופתאום אני רואה, הוא אומר לי: כן ,אני משקיע בחלל של אילון מאסק. כן, אני משקיע…
לינוי בר גפן: ממה אתה משקיע?..
ליאת בקייר: ותקשיבי, ועובד לו. ואז אני אומרת לבעלי: אולי ניתן לו איזה 50 דולר שיתחיל לשחק עם זה.
לינוי בר גפן: לא, נשמה, כבר צפו בו מיליון ביוטיוב אז הוא כבר עשה את הכסף בעצמו.
ליאת בקייר: תקשיבי, זה מדהים בעיניי! זה מדהים, עכשיו בסוף אלה המודלים. אלה המודלים לחיקוי. עכשיו נכון שמול זה יש לך מודלים שאת לא היית רוצה שהילדה שלך או הבן שלך יצפו, וזה לא המודל לחיקוי… אבל בסוף בסוף זה בדיוק ללכת בין הטיפות ולמצוא את השביל הזה, את האיזון הזה.
לינוי בר גפן: לסנן תוכן, לא לסנן מדיום. אלא לסנן את התוכן: האם התוכן הזה ראוי או לא ראוי, ואם הוא ראוי זה לא משנה אם הוא כתוב בספר או ניתן בסרטון, או בתוכנית או בהצגה.
ליאת בקייר: אפילו יש עדיפות לסרטון. שיקראו בספרים מה שהם רוצים…
לינוי בר גפן: אני רוצה שיקרא ספרים, אני רוצה שיכתוב בלי שגיאות כתיב… על הכיפאק.
ליאת בקייר: זה הדיבור, זה השפה, ברור. אני מסכימה. אבל אל תפחדו
לינוי בר גפן: לא לפחד מהתוכן.
ליאת בקייר: בדיוק.
לינוי בר גפן: אז בואי נדבר על מיזם נמ"ר. מה זה?
ליאת בקייר: ככה את מדברת איתי על בייבי שאני מאוד מאוד מחבבת ומעניקה לו בימים אלה. נמ"ר זה בעצם מיזם של קרן רש"י ביחד עם מועצת ארגוני הנוער, ובעצם מה שעשינו זה הבנו ש: אחד -כשאתה יוצר תוכן / משפיען אתה נוגע, ויכולת ההשפעה שלך והתהודה שלך היא גבוהה בהרבה. דבר שני, הבנו שהנוער, רובו, כשאתה שואל אותו 'מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול?' רוצה להיות משפיען. אז זה כאילו מין וואנאבי כזה…
לינוי בר גפן: לפעמים הם רוצים להיות משפיענים בתחום מסוים, בתחום שמעניין אותם. זה לא משפיען לשם משפיען.
ליאת בקייר: זה כמו שבגיל שלנו היו שואלים אותך מה את רוצה להיות.. 'אני רוצה להיות מפורסמת', אז זה קצת כאילו נושק לדבר הזה, אבל עם יותר כובד. עם יותר עומק. אנחנו רצינו להיות 'מפורסמות' ופה הם יודעים מה הם רוצים. הם יודעים על מה הם רוצים לדבר, הרבה פעמים הם יודעים מה מעניין אותם. והדבר השלישי הוא, שהבנו שבסוף יש משהו בפריפריה שמקבל פחות.
לינוי בר גפן: פחות משאבים.
ליאת בקייר: בדיוק. בואי נגיד את זה כמו שזה: פחות משאבים. אז שם בדיוק קרן רש"י נכנסת, שם מועצת ארגוני הנוער נכנסים, מתיישבים שם טוב טוב. אני הייתי בסיור בדימונה, גם הסתובבנו בעיר וגם היה לנו פאנל עם ראש העיר וכל מיני אנשים שעושים שם עבודה מדהימה. המתנ"ס שלהם עובד עד שעות מאוד מאוחרות, הם מקבלים שם המון.
לינוי בר גפן: רגע ואיך מכניסים לתוך זה… אז מה בעצם נמ"ר עושה, זה ראשי תיבות, לא?
ליאת בקייר: נכון. זה ראשי תיבות של 'נוער מוביל רשת' ובעצם מה שאנחנו עושים, עשינו קול קורא ביחד. חברנו שלושתנו ביחד, אני קוראת לזה משולש זהב. כי Goat בעצם כל יום עושה את הדבר הזה, בעצם משדכת בין מהלכי תוכן ויוצרת את כל המהלכים האלה שנותנים ערך, שעונים על צורך מסוים, דרך משפיענים כמובן, וחברנו ביחד ובעצם מה שאמרנו זה: תקשיבו. בסוף משפיענים הם המחולל הכי גדול בתקופה הזאת שקוראים לה, בוא נקרא לה 12 עד 20, בסדר? משהו כזה. אפילו 16-18. בטווח הזה, בואו ניקח… עשינו קול קורא 'מי רוצה להיות משפיען', פתחנו אקדמיה ליצירת תוכן ומשפיענות. אנחנו מתחילים את הפיילוט הראשון שלנו ממש בתחילת פברואר, אוטוטו. בעצם זה שמונה שבועות שיש בהם שיעורים של איך לעשות טיק-טוק, איך לעשות אינסטגרם, איך לספר סיפור… קודם כל: מה הסיפור שלך?
לינוי בר גפן: איך אפשר לוודא שזה מתועל ליצר תכנים שהם לא תכנים של כלום ושום דבר?
ליאת בקייר: אז מה שקורה שם… אין רק את הקטע המקצועי כמובן, יש גם את הקטע הערכי, נקרא לו, וזה בעצם שילוב של שניהם ביחד. בכל שיעור כזה יש גם הרצאה של שנותנת לך משהו מהעולם הזה של איך לספר סיפור, איך לצלם סיפור, איך לערוך סיפור. ויש לנו סיור במטא – שזה פייסבוק אינסטגרם ישראל, יש לנו טיק-טוקרים ויש לנו…
לינוי בר גפן: בני 12 עד 20 עדיין יודעים מה זה פייסבוק? זה לא משהו שהם לא נוכחים בו יותר?
ליאת בקייר: אני אגיד לך מה. פייסבוק זה פייסבוק, זה אני ואת, נכון – אבל הקהילות חזקות מאוד בפייסבוק. ולקהילות יש כוח גם מאוד חזק. ובסוף נכון שאינסטגרם יותר מדבר לקהל הזה ולגילאים האלה…
לינוי בר גפן: הם כבר חצו אפילו את אינסטגרם, הם בטיק-טוק.
ליאת בקייר: נכון, הם בטיק-טוק וחכי תיכף גם אינסטגרם…
לינוי בר גפן: תיכף גם אינסטגרם ייחשב לזקן.
ליאת בקייר: לא נעים לי להגיד לך שכל פגישה שאני נכנסת אליה אני אומרת: יכול להיות שעוד חצי שנה מה שאני אומרת עכשיו כבר לא יהיה רלוונטי ויהיו פלטפורמות חדשות, אז תחזיקו חזק. יכול להיות שאין לזה evergreen לפודקאסט הזה מבחינת זמן מדף. אבל וואלה, זה מה שקורה עכשיו. וכן, אני כן רוצה להביא אותם למקום הזה.
לינוי בר גפן: גם בסוף העקרונות של איך מספרים סיפור נשארים ונשארו מאז ומעולם.
ליאת בקייר: לגמרי. וגם שימי לב שאינסטגרם, יש לאינסטגרם פיצ'ר מאוד חזק שקוראים לו reels שמתנהג גם כמו 'תוכן הוא המלך' ולאו דווקא אם אני עוקבת אחרי לינוי אז אני אראה את התכנים שלך. אם אני נכנסת לפיצ'ר של reels אז אני אראה מלא מלא תכנים של אנשים שאני לא עוקבת אחריהם… אבל בסוף הסיפור הוא להביא אותם, את נערי ונערות הפריפריה שמאוד בוער בהם להיות משפיענים, שהם רוצים להיות כאלה, שהם מוכנים ממש ללמוד, וזה תקשיבי… זה שמונה שבועות קשוחים.
לינוי בר גפן: רגע, התחלתם כבר?
ליאת בקייר: אנחנו מתחילים ממש בתחילת פברואר.
לינוי בר גפן: איך סיננתם? הרי יש כמות מקומות מוגבלת ל-20 חבר'ה.
ליאת בקייר: נכון, נכון. אז אנחנו בדיוק שבוע הבא… היה קול קורא מדהים וכל מי שרצה לעשות את זה באמת מילא טופס הרשמה וגם וגם צילם את עצמו באיזה סרטון בשביל לראות כבר מראש את יכולת הוורבליות את היכולת להסתכל על מצלמה בעיניים. זה גם לא פשוט לעמוד מול מצלמה. בואי, את יודעת את זה הכי טוב מכולנו, היית שם שנים.
לינוי בר גפן: תראי, לי זה לא היה פשוט כמה שנים. היום ילדות זה לא פשוט להן כמה דקות ואז הן מסתגלות לזה.
ליאת בקייר: וזה קטע מטורף, הן נולדות בלי פחד במה. זה פסיכי. אבל גם אם כן, צריך לדעת איך להסתכל על מצלמה, מאיזה זווית לצלם, מה לומר, איך לערוך… קצת כמו להיות שחקן. קצת כמו להתכונן לאודישן.
לינוי בר גפן: זה כבר לא רק להיות שחקן, זה כבר להיות one man band. זאת אומרת, אתה צריך להיות השחקן, הבמאי, העורך, התאורן…
ליאת בקייר: שקוראים לזה במילה אחת: יוצר תוכן.
לינוי בר גפן: כן.
ליאת בקייר: creator. בסוף הם one stop shop. אם פעם היינו צריכים מישהו שיכתוב את התסריט ואחרי זה מישהו שיצלם את התסריט…
לינוי בר גפן: העבודה הייתה מתחלקת לעשרה אנשים שונים.
ליאת בקייר: יפה, והיום הם one man show. תקשיבי, אני היום ב-Goat עושה פרויקטים עם יוצרי תוכן, מה שפעם הייתי עושה עם צוות שלם, היום בן אדם אחד עושה לי את זה. הוא עושה את זה בכזאת רמה שלא נעים לי להגיד, אני… לא בא לי להעליב אף אחד, אבל משרדי פרסום לא יודעים לחשוב ככה.
לינוי בר גפן: אני אגיד לך אפילו יותר מזה, עד לא מזמן הייתי צריכה איש מקצוע שיעשה לי סרטונים לחברה שלי.
ליאת בקייר: אוקיי.
לינוי בר גפן: ואז הבן שלי הגיע ואמר: תקשיבי, כבר למדתי איך לעשות עריכת וידאו, והוא מראה לי איך הוא עורך סרטונים. 'בואי, כמה גובים ממך? אני כבר אעשה לך את זה בפחות'. אוקיי, אז נלך עליך.
ליאת בקייר: אז בואו ניישם את הדבר הזה שקוראים לו ילד עובד.
לינוי בר גפן: בדיוק.
ליאת בקייר: זה מטורף, את מבינה? זה מטורף.
לינוי בר גפן: אז מלמדים אותם את כל זה…
ליאת בקייר: מלמדים אותם הכל, וגם כל הקטע הוא שבסוף הקורס יש ממש פרויקט גמר שבעצם לוקח את כל ארגז הכלים הזה שנתנו להם ולוקח אותו קדימה לאיזה פרויקט גמר. עכשיו, מעבר לשיעורים האלה של איך ללמוד לדבר, איך ללמוד לזה… גם כל שיעור מורכב בעצם מכמה הרצאות; הרצאה אחת היא הרצאה מרכזית שהיא באמת הרצאה מקצועית נקרא לזה, אבל ההרצאה אחריה יכולה להיות הרצאה של מישהו מטעם קרן רש"י שבא ומדבר על חוסר המשאבים, על כמה צריך, על כמה התפקיד שלהם חשוב כי הם עכשיו הולכים להיות שגרירים של הדבר הזה שקוראים לו החינוך הא-פורמלי.
לינוי בר גפן: אבל כשאנחנו מדברים על שגרירים, יכול להיות שגם במובן הזה זה לתעל אותם להיות שגרירים של הפריפריה. גם של האינטרסים של הפריפריה…
ליאת בקייר: שזה מדהים עוד יותר מה שאת אומרת פה עכשיו. כי בסוף הפריפריה היא כאילו… אני הייתי בדימונה… ישבנו עם כמה בנות, סתם שיחת כזה סמול טוק בחוץ, ואמרנו להם: מה אתן צריכות? והם אמרו: 'אנחנו צריכות את הדבר הזה. אנחנו צריכות שתביאו לנו את הידע הזה'. אז למה אתן לא אומרות את זה? 'כי מי ישמע אותנו'. כאילו, כבר מראש ויתרו כזה. לא, אל תוותרו! וברגע שאני מביאה להם את המודלים האלה, הן יודעות, הם יודעים שאפשר להגיע לשם. שיש דרך לעשות את זה. שיש פה מישהו שמנגיש לך ונותן לך את הדבר הזה ובוא תתקדם עכשיו.
מבחינתנו, מבחינת שלושת הגופים שמרכיבים את הדבר הזה שקוראים לו האקדמיה של נמ"ר, מבחינתנו זה שיהיו עכשיו ארבעים מחזורים. בכיף. הלוואי.
לינוי בר גפן: את מאמינה שמתוך חוויית הצלחה, אם תהיה כזו, מהפרויקט הזה, חוויית ההצלחה הזו תקרין גם לתחומים אחרים בחיים?
ליאת בקייר: אני בטוחה. אני בטוחה, כי זו תחושת מסוגלות ענקית שהיום היא פחות שם באזורים האלה. אני יודעת שבסוף אני צריכה לשלוח את הילדים שלי לחוגים מגיל מאוד צעיר, דרך אגב, ואני יכולה להרשות לעצמי לשלוח אותם לחוגים האלה, זה מספיק חשוב לי גם לצאת רגע מעבודה או להביא בייביסיטר שתיקח אותם לחוג הזה, זה חשוב לי, אני מבינה בזה. אני מכירה בחשיבות של זה. אני מכירה גם בתרומה של זה לילד הספציפי שלי קדימה לעתיד שלו, למה שזה ייתן לו, למה שזה יעשה ממנו, אחלה.
אנחנו מדברים על משפחות בפריפריה שהרבה פעמים האח הגדול מוציא את האח הקטן מבית הספר, מביא אותו הביתה, מכין לו צהריים, יושב איתו, הולך לעבודה כי הוא גם צריך לעבוד בשביל לעזור. אנחנו כשישבנו בדימונה היו שם המון המון בנות שמיד אחרי בית ספר הולכות ועובדות בבית קפה, בגלידריה, בחנות, כי הכסף שלהם משפיע בסוף על השולחן בבית. על כלכלת הבית.
אז אנחנו עושים את זה גם בצורה מאוד מאוזנת, זה לא שמונה שבועות ברצף – זה פעם בשבועיים בשביל לרווח להם, אנחנו דואגים להם להביטאט הזה, אנחנו עושים הכל כדי שיהיו כמה שפחות מחסומים מצדם להגיע, כי ההורים שלהם בבית עוסקים בדבר הכי חשוב שזה הישרדות. שזה להביא אוכל הביתה. לפרנס את הבית.
לינוי בר גפן: ושיהיה בית.
ליאת בקייר: ושיהיה בית, תודה רבה. ועוד היום עם הדרום וזה… בואי, את יודעת. ואני אומרת, אני מבינה את זה. אני מבינה את החסמים האלה שם. אני מבינה גם את ההורים האלה שהם לא במצב שלי, שיכולים להרשות, שמבינים את החשיבות של זה, הם מבחינתם זה לא שם. זה לא שם, זה לא בסדר העדיפויות של הבית, של המשפחה, ואני מעוניינת להכניס את זה בעדינות, ברכות ובהסכמה. הכי חשוב לי בהסכמה של ההורים, שיבינו שזה באמת…
לינוי בר גפן: זה היה אתגר לקבל הסכמה מההורים?
ליאת בקייר: תראי, ההורים פה חייבים להסכים.
לינוי בר גפן: ברור, כי הם ילדים, זה קטינים. אבל השאלה אם זה דרש הרבה שכנוע?
ליאת בקייר: כרגע לא, כרגע לא. אבל אני לא יודעת, את יודעת. אנחנו עוד בתחילת התהליך ויכול להיות שכן, ואם אני אצטרך להתקשר לאמא ואבא ולהסביר או אנשים מקרן רש"י או אנשים… אז אנחנו נעשה את זה כי אנחנו רתומים לזה במאתיים.
לינוי בר גפן: יפה. ליאת בקייר, מנכלית Goat TLV, תודה רבה שהצטרפת אלינו. אנחנו מסיימים את הפרק הזה. תודה לכם שהאזנתם ל'מה הסיכוי?'. ניפגש בפרק הבא, עד אז אתם יכולות להאזין לנו בספוטיפיי ובאפליקציות הפודקאסטים המוכרות. תודה ולהתראות.
הוקלט באולפני ADIO
