אבי מוסנג'אד, מנהל מרכז כרם גליל גולן, עמות יעדים לצפון
מוגנות מינית. פגיעה מינית. פגיעה מינית בילדים. כולן מילים שמערערות והופכות את הבטן. בעשרות השנים האחרונות, הנושא מקבל יותר ויותר הכרה, תיקוף, מחקר וטיפול. ועם זאת, גם כיום המספרים גבוהים: הסטטיסטיקה מדברת על אחת מתוך שלוש נשים שחוו פגיעה מינית, ובקרב ילדים המספרים עומדים על כ-20%. מהנתונים עולה גם כי 90%-93% מהילדים הנפגעים הכירו את הפוגע. עוד אנו יודעים כי ככל שהפגיעה מוקדמת יותר, כך גדלה עוצמת התגובה וההשלכות הרגשיות וההתנהגותיות. זוהי פצצת זמן מתקתקת.
למרבה הצער, למצב בו אנו נמצאים מאז אוקטובר יש השלכות שליליות גם בתחום הפגיעות המיניות. עם פרוץ המלחמה, אזרחים רבים פונו מביתם. המשפחות המפונות מתמודדות עם קשיים רבים, פיזיים ורגשיים, בעקבות העקירה מהבית: מגורים לא מותאמים למשפחות, אזור לא מוכר, איבוד מעטפת בטחון וחרדה גדולה. מתוך כך, בעת האחרונה עולים וצפים סיפורים רבים, קשים ומטרידים, על פגיעות מיניות המתרחשות בבתי המלון. יתכן כי זהו תחילתו של גל שאנו רק בראשיתו.
יש לכך סיבות שונות:
מציאות החיים בתוך המלונות היא כזו המזמנת ערבוב בין החוץ לפנים – ילדים ובני נוער בגילים שונים הנמצאים במרחבים משותפים, קבוצות ילדים ממקומות שונים, גורמים חיצוניים המגיעים למלונות להתנדבות וכדומה. עקב כך, יכולת הניטור של הורים ביחס לאנשים שילדיהם חשופים אליהם היא נמוכה. ברור מאליו, כי הקושי לשמר מוגנות, לצד חשיפה מוגברת לסביבת אנשים לא מוכרת, הופכת כעת לאתגר גדול יותר.
חוסר פניות של הורים אשר מתמודדים בעצמם עם השלכות המלחמה – דאגה לבית, תעסוקה, מצב ביטחוני ועוד. כפועל יוצא, יתכן ויתקשו לפנות משאבים נפשיים ורגשיים לילדיהם כבימי שגרה.
אופיו של המלון וצורתו – חדרים בהם ההפרדה בין חדר המגורים לחדר האמבטיה היא זכוכית בלבד, ילדים העולים במעלית ונמצאים במרחב סגור עם אחרים, מרחבים שונים במלון שהוסבו לשימוש המפונים (כגון משחקייה) ונמצאים ללא השגחה מסודרת בחלק משעות היום, משפחות הנאלצות להתחלק לחדרים שונים, כך שילדים נותרים ללא השגחה בחדרים מבודדים שאינם סמוכים או אינם מחוברים לחדרי ההורים, ועוד.
ההבנה בקרב גורמי המקצוע היא שמרכיבים כגון סביבה מוכרת, כללים לניהול הבית והיומיום ושגרות משפחתיות, מהווים מרכיבים בסיסים ביכולת ההורה לשמור על מוגנות ילדיו ועל מוגנות מינית בפרט. דברים אלה, פשוטים ככל שיהיו, מאבדים מתוקפם בסיטואציה של בתי המלון והמפונים. עוד ידוע לנו, כי הורה בעל משאבים רגשיים ובעל מודעות, פנוי יותר לזהות סיכון שילדו עלול להימצא בו, וחלילה אם ילדו חווה פגיעה – לזהות זאת גם ללא מילים.
אם כך, מה תפקידה של המדינה? האם וכיצד נדרשת התערבות במצב הנוכחי, והאם בכלל ניתן להתמודד עם היבט זה כאשר מציאות החיים מכתיבה את התנאים?
בימי שגרה, ועוד יותר כיום, עולה הצורך לחדד ולהדגיש את הדרכים לשמר מוגנות ולהתמודד עם פגיעות מיניות בקרב ילדים.
יצירת שיח פתוח, כן ואמיץ עם ילדינו בנושא המיניות תוך חידוד מסרים של מוגנות, יסייע לילדים לזהות ככל הניתן סיטואציות או אינטראקציות לא מותאמות, לעצור אותן או לפנות למבוגר אחראי לעזרה. נכון לחדד ולייחד כללים נוספים המותאמים למציאות החיים במלונות על מנת לצמצם פגיעות מיניות בקרב ילדים.
על ההורים לייצר זמן שגרה משפחתי למפגש, להגדיר עם הילדים מקומות אסורים ומותרים לשהייה, להגדיר יחד כללים כגון שעות יציאה וחזרה ועם מי מותר להסתובב, להגדיר ולהזכיר כללי גלישה ברשת, להראות נוכחות הורית בזמנים ובמקומות שונים, לחדד שוב את כללי המוגנות ולהזמין לשיח בריא ופתוח בנושא מיניות ומוגנות מינית.
תפקידה של המדינה בימים אלה הוא להעניק סיוע לאוכלוסייה המפונה לא רק בהיבט החומרי, אלא גם בהיבטים רגשיים ונפשיים. הורים זקוקים לליווי וסיוע בימי שגרה, והיום יותר מתמיד: סיוע בתחום בריאות הנפש ושירותי ייעוץ, ותגבור תוכניות מוגנות והתמודדות סדירות ומאורגנות. לכך נדרשים משאבי כוח אדם מקצועי אשר יפעילו תוכניות מוגנות להורים וילדים במלונות המפונים ברחבי הארץ.
בימים אלה עוסקת עמותת יעדים לצפון, שבשגרה מפעילה מרכזי טיפול לקטינים שנפגעו מינית, בהתמודדות עם תופעות הפגיעות המיניות בבתי המלון אליהם פונו אזרחים רבים. מטפלים בעלי הכשרה וניסיון עוברים בין בתי המלון למפגשי הורים, בהם ניתנים כלים לשיח פתוח בנושא מיניות, מניעת אלימות מינית וכלים וכללים לזיהוי אינטראקציות מיניות לא מותאמות בקרב ילדים.
ברור לנו כי זהו צו השעה, וככל שנקדים לעסוק בנושא בשלב זה, נמנע פגיעות נוספות ורבות מילדינו – בשגרה בכלל, ובעת הזו בפרט.
