פרופ' ראג' צ'טי (Raj Chetty), כלכלן אמריקאי מוכר ומצוטט מאד בתחום המחקר על מוביליות חברתית, נוהג לפתוח את ההרצאות שלו בנושא בשאלה: "איפה לדעתכם ניתן לממש את החלום האמריקאי?" כלומר, באיזו מדינה יש כיום משמעות לאתוס המכונן של ארצות הברית, "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות", לפיו אם אתה מוכשר ותעבוד קשה תוכל להצליח?
כדי לענות על כך מציג פרופ' צ'טי תוצאות מחקר בו בדק מה הסיכוי של ילד שנולד למשפחה בחמישון התחתון של סולם ההכנסות, להגיע בבגרותו לחמישון העליון. בהשוואה בין מדינות שונות נמצא, לדוגמה, שהסיכוי של ילד קנדי לטפס מתחתית הסולם עד לחלקו העליון הוא 13.5%, ילד בדנמרק – 11.7% וילד בבריטניה – 9%. אבל לילד אמריקאי יש סיכוי של 7.5% בלבד. כלומר, כדי לממש את החלום האמריקאי צריך להיוולד… בקנדה, שם הסיכוי הוא כמעט כפול מאשר בארה"ב.
בדומה לחוקרים אחרים, פרופ' צ'טי מצביע על מגמה ארוכת טווח של ירידה בשוויון הזדמנויות בחברה האמריקאית, מגמה שהמשמעות שלה היא ירידה צפויה במוביליות של בני דור ה-Y וה-Z. המחשה ברורה של מגמה זו אפשר לראות בגרף המציג את המוביליות הבין-דורית המוחלטת בארה"ב על פני זמן, ובמילים פשוטות: הסיכוי שילד ירוויח בבגרותו יותר מהוריו.
ומה בישראל?
ב-2017 פרסם אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר סקירה בנושא מובילות בין-דורית בשכר, כלומר, הקשר בין הכנסת ההורים לבין ההכנסה העתידית של ילדיהם כבוגרים. מסמך זה מתבסס על אותו מסד נתונים ששימש את אורן הלר במחקר שלו בנושא (ראו בפוסט הזה).
לפי הסקירה, הסיכוי של ילד בישראל שנולד בחמישון התחתון להגיע בבגרותו להכנסה של החמישון העליון הוא 10.5%. זהו לכאורה נתון מרשים שמציב אותנו במקום מכובד בין בריטניה לדנמרק. גם הגרף הבא מתוך הסקירה, המשווה את רמת המוביליות הבין-דורית במדינות שונות, מראה שמצבה של ישראל לא רע בכלל: היא נמצאת בשליש העליון של המדינות המפותחות, בין קנדה ואוסטרליה.
אבל… רגע לפני שפותחים את השמפניה, חשוב לזכור שהנתונים הללו משקפים את ההכנסות של אלה שהם כיום בשנות הארבעים לחייהם – ילידי אמצע וסוף שנות ה-70. למה יש סיבות טובות לחשוש שהמוביליות החברתית-כלכלית בישראל נמצאת במגמת ירידה בעשורים האחרונים? על כך בפוסט הבא.
