הקורונה רק העצימה את הפערים החברתיים שהיו עמוקים מלכתחילה – תלמידים למשפחות מעוטות יכולת לא יכלו ללמוד, עובדים בעבודות מזדמנות נשלחו הביתה והחובות נערמו. בפרויקט הבחירות המיוחד שלנו, נושא הפערים החברתיים הגיע למקום השני מבין הנושאים שהממשלה הבאה צריכה לפתור.
כל ניסיון מלאכותי לצנזר את השיח שקורע את החברה הישראלית בתוך הכיתה נועד לכישלון, וגם אינו נכון מהותית. על מערכת החינוך להציג את הדעות השונות ולאפשר אותן, ולנסות לייצר גשר והבנה במקום שיח דיכוטומי.
האלימות הגואה בחברה הערבית היא רק נקודת הקצה של תהליכים שמתחילים עוד הרבה קודם ונובעים מהזנחה, אפליה ופערים בין החברה הערבית והיהודית שיש להם השלכה ישירה על תנאי הפתיחה של הצעירים.
דווקא החינוך הבלתי פורמלי, שמשרד החינוך כמעט ואינו משקיע בו, יכול להוות בסיס לשינוי חברתי ולצמצום אי השוויון המגדרי בשוק העבודה, שחלק גדול ממנו נובע מעבודה במשרה חלקית של נשים.