הקורונה רק העצימה את הפערים החברתיים שהיו עמוקים מלכתחילה – תלמידים למשפחות מעוטות יכולת לא יכלו ללמוד, עובדים בעבודות מזדמנות נשלחו הביתה והחובות נערמו. בפרויקט הבחירות המיוחד שלנו, נושא הפערים החברתיים הגיע למקום השני מבין הנושאים שהממשלה הבאה צריכה לפתור.
114 שנים מאז צויין לראשונה יום האישה הבינלאומי, עדיין לא חסרות סיבות לציין אותו: מספר הח"כיות בירידה, פערי השכר עומדים על 32%, נשים ממשיכות לחוות אלימות, וכעת התחלנו לחשוש שזכויותנו הבסיסיות ילקחו.
התכנים החיצוניים שנכנסים לכיתות עוברים דרך מנהלי בתי הספר וצוותי החינוך, וללא הכתבה של אף אחד מלמעלה, וגם הציבור מתפקד כשומר סף – והבהיר שיש לו קווים אדומים ברורים.
העיסוק בשאלות כמו למה היא לא ביקשה עזרה או עזבה מגלם את כל מה ששגוי באופן בו אנחנו מבינים את תופעת האלימות במשפחה, ולא יקדם סיוע לנשים הנמצאות במלכודת האלימות. שינוי משמעותי יתחיל כשנפסיק להסב את המבט ונתחיל להקשיב.