מיכל כהן, מנכ"לית קרן רש"י
פורסם 25.8.2022 באתר N12
בקרוב יחזרו לכיתות הלימוד מאות אלפי תלמידות ותלמידים ואיתם צוותי ההוראה – המחנכות והמחנכים, המנהלות והמנהלים. מערכת החינוך הישראלית ידעה בשנים האחרונות משברים שונים והיא נמצאת היום במצב של פוסט טראומה מתמשכת. הצרות והתחלואות החלו בכבר קודם לקורונה, אך זאת ודאי לא הוסיפה נחת לא למורים ולא לתלמידים.
מקצוע ההוראה הוא אחד מהשוחקים במשק, ולכך יש להוסיף את תדמית המקצוע ותפיסת תפקיד המורה שדורשים מהפכה של ממש. מהצד השני נמצאים התלמידים, שחוו בעצמם שנים לא פשוטות ומאתגרות, פדגוגית ורגשית, כאשר יוקר המחיה המשפיע על סביבת החיים של רבים מהם מוסיף קשיים משלו.
בעוד מערכת החינוך עשתה מה שיכלה בכדי להפיק לקחים ולצאת מחוזקת ממשבר הקורונה, ניתן לומר שהתקופה לא נוצלה למהפכה אמיתית בכל הנוגע למקצוע ההוראה במדינת ישראל. רפורמת גפ"ן הינה צעד מבורך וחשוב, אבל לצדה חשוב לייצר מנגנוני בקרה שנותנים מענה לאוכלוסיות החלשות.
על המדינה ליצור רשת ביטחון – כלכלית, תזונתית ולימודית – שתהיה מעל לכל שיקול חיצוני. כזו שלא תאלץ את מנהל בית הספר לבחור בין ארוחה חמה למי שזקוק לה, לבין שעת העשרה או שיעור במקצוע כזה או אחר. צריך לבנות יכולת שתמנף את האוטונומיה הבית ספרית, תוך שימוש מושכל שלא יעמיד טיפול אלמנטרי אל מול שיעורים תוספתיים.
לצד האיזונים והבלמים הנדרשים, האתגר המשמעותי ביותר בפתיחת שנת הלימודים החדשה הוא משבר ההוראה. זהו משבר שמשפיע באופן ישיר לא רק על המורים עצמם אלא גם על התלמידים. בנושא הזה כולם תמימי דעים – אין ימין ושמאל ואין קואליציה ואופוזיציה, כולם מסכימים שצריך לעשות שינוי מהותי, אך הפער בין ההסכמה הזאת לבין המעשים הוא עצום.
הנתונים לא מותירים מקום רב לספק. המערכת במצוקה, מורים ומנהלים נוטשים אותה, אחרים שוקלים פעמיים אם להיכנס אליה, מי שעשו הסבה מקצועית להוראה ועזבו מקצועות מתגמלים בהרבה מבחינה כלכלית, מתקשים לשרוד. מייאש לראות כיצד בשיח הציבורי כל משבר ההוראה מצטמצם לשכר המורים והמורות – ודאי שהם חייבים להרוויח הרבה יותר אבל מרכיב השכר הוא רק אחד בשורה של מרכיבים שיש לשנות מהיסוד.
הגיע הזמן להקמתה של מועצה לאומית לטיפול ממוקד במעמד המורה. לא מדובר בוועדה שתעסוק בנושא מערכת החינוך על כל נגזרותיו, אלא במועצה שתפקידה ממוקד וברור – טיפול עומק במעמד המורה ומקצוע ההוראה. זה הגורם המחולל שאם יימצא לו פתרון, המציאות כאן תהיה אחרת לחלוטין.
כיום שרים ושרות מתחלפים בפרקי זמן הולכים ומתקצרים. הם מגיעים עם המון רצון וכוונות טובות, אך עוד לפני שהם מספיקים לקדם תהליכים, הם מוצאים את עצמם במערכת בחירות שאחריה אולי יחליף אותם שר חדש עם אג'נדה חדשה. כאן בדיוק נעוצה החשיבות של מועצה סטטוטורית א-פוליטית, שאינה תלויה בשר כזה או אחר, המורכבת מאנשי מקצוע אשר המנדט שלהם הוא טיפול ספציפי בנושא המורים בלבד. זו מועצה שלא תראה לנגד עיניה את המהלך המיידי שיקושר אליה, אלא את העשור הבא ואת עתיד המדינה. היא שתייצר תכנית אב ארוכת טווח, מתוקצבת שתחייב את הממשלות הבאות שיקומו.
מעל הכל, צריך "להחליף דיסקט" ולהבין פעם אחת ולתמיד: אי אפשר לפתור את סוגית המורים בהעלאה בשכר בלבד. נדרשת מהפכה של ממש, ארוכת שנים המחייבת הסתכלות רחבה וטיפול בנושא ההכשרות, תנאי הקבלה, תנאי ההעסקה ועד הקריטריונים לפרישה. איכות המערכת בסופו של יום היא כאיכות מוריה.
