מוביליות או ניידות (ניעות) חברתית היא האפשרות או היכולת של האדם לטפס מעל נקודת המוצא, המשפחה והסביבה בה נולד. במילים פשוטות, זהו ניתוק הקשר בין הרקע של הילד לבין סיכוייו להצליח.
לכאורה, החינוך הוא הכלי המרכזי בעזרתו ניתן לנתק את הקשר ולאפשר מוביליות חברתית. אבל בפועל, פערים לימודיים נוצרים כבר לפני גיל הגן ולעיתים קרובות דווקא הולכים וגדלים בהמשך.
כדי להבין איך זה קורה, דמיינו ילד שמגיע מהבית עם יתרון בידע ובכישורים, ונעזר בהם כדי להתקדם יותר ויותר תוך ניצול ההזדמנויות שמערכת החינוך מעמידה לרשותו. לעומתו, ילד עם נקודת פתיחה טובה פחות יתקשה לסגור את הפער ולממש את היכולת שלו.
האם אפשר אחרת? בארגון OECD בדקו זאת על בסיס הישגי התלמידים במבחני פיז"ה (PISA) – מבחני השוואה בינלאומיים בקריאה, מתמטיקה ומדעים הנערכים אחת לשלוש שנים. הגרף הבא מתוך דו"ח של הארגון מראה כמה מבין הילדים הנמצאים ברבע התחתון מבחינת הרקע החברתי-כלכלי שלהם השיגו ציונים המציבים אותם ברבע העליון ברמת ההישגים במבחן פיז"ה האחרון (2015).
כפי שניתן לראות, בממוצע כמעט 30% מהתלמידים הצליחו להגיע להישגים גבוהים כנגד כל הסיכויים, ובכמה מדינות מדובר אפילו ביותר מ-40%! למרבה הצער, אצלנו המצב פחות משמח: רק 15% מהתלמידים מצליחים להתגבר על נתוני הפתיחה הקשים שלהם. תחשבו על כל שאר הילדים וכמה פוטנציאל יורד לטמיון בכך שמערכת החינוך שלנו לא מגיעה לתוצאות כמו אלה של מדינות אחרות.
החדשות הטובות הן שאם מגדילים את שוויון ההזדמנויות, מי שמרוויח מכך הם בעיקר התלמידים המוחלשים. מחברי המחקר כותבים: "צעדים המצמצמים את השפעתו השלילית של המצב הסוציואקונומי של תלמידים על הישגיהם הלימודיים כוללים הפניית משאבים נוספים לבתי ספר עם שיעור גבוה של תלמידים תת-משיגים, ויישום סטנדרט גבוה של הוראה ולמידה בכל כיתה."
זו הגישה שמנחה אותנו במיזם "רבדים" של קרן רש"י, הפועל לחיזוק בתי ספר יסודיים תת-משיגים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. המיזם מעניק מעטפת של תמיכה לכלל תלמידי בית הספר וליווי לצוות המקצועי כדי להשפיע על המוביליות החברתית וסיכויי ההצלחה של הילדים.
