חינוך לחיים

אתגרים וחסמים

בעוד הידע המצטבר בעולם מצביע על חשיבותו הגדולה של החינוך הבלתי פורמלי, ההשקעה בתחום זה בישראל רחוקה מלהיות מספקת – אחוזים בודדים מתקציב משרד החינוך ומימון זעום של רשויות מקומיות.

• השתתפות נמוכה: 5%-30% בלבד מכלל הילדים.
• מודעות נמוכה לחשיבות ההשתתפות בתכניות חינוך בלתי פורמליות בקרב מקבלי החלטות, הורים וילדים.
• מחסור בבעלי תפקיד בתחום החינוך הבלתי פורמלי – מיצוב והכשרה.
• העדר סנכרון בין גופים הפועלים בתחום ללא תיאום ביניהם וללא שפה משותפת.
• חוסר בנתונים אודות השתתפות ילדים ובני נוער בפעילות חינוך בלתי פורמלית כבסיס לקבלת החלטות.
• נטל כלכלי על ההורים הנושאים בעיקר המימון (85%) לפעילות.

ההזדמנות

החינוך הבלתי פורמלי הוא נגיש, גמיש ורב-ממדי, אינו דורש מערכת ממוסדת ותשתיות יקרות, ומעניק לילדים הזדמנויות חיים יקרות ערך, בפרט בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית.

זאת ועוד, החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי משלימים זה את זה, כאשר האחרון אפקטיבי במיוחד בפיתוח כישורים אישיים ובין-אישיים.

תקופת הקורונה הדגישה את היתרונות הללו, לצד ההבנה כי ההפרדה בין חינוך פורמלי ובלתי פורמלי היא שרירותית, וכי למידה היא תהליך מתמשך המתרחש במקומות, בזמנים ובאופנים שונים.

במסע למידה משותף שערכנו בשנים האחרונות, ואשר כלל איסוף נתונים, סקירת מחקר ותובנות מפעילות בשטח, מצאנו שיש צורך למקד השקעה בתחום החינוך הבלתי פורמלי כמרכיב מרכזי ואינטגרלי במערכת החינוך בישראל.