שיר גור, מנהלת תחום מדיניות בקרן רש"י
פורסם 27.7.2023 ב-N12
בין אם מדובר על תקופת החופש הגדול או על השגרה היום-יומית, אנו מבינים כי למרות ההתקדמות והרצון לשבור את תקרת הזכוכית בשוק העבודה, נשים נאלצות לעיתים קרובות לעשות ויתורים רבים. ההשלכה הישירה של תופעה זאת, שמגיעה לשיאה בימי החופש הגדול, היא שנשים נוטות להקטין את היקף משרתן (כל השנה) על מנת לטפל בילדים.
אימהות רבות ממהרות לסיים את יום העבודה כדי לאסוף ילדים ממסגרות החינוך ומשם לרוב למסגרות פנאי, חוגים ופעילויות העשרה. במקביל קיימת בישראל תעשייה ענפה, ציבורית ופרטית, של צהרונים וקייטנות שנועדו לסייע להורים עובדים. מסגרות אלו בדרך כלל אינן מפוקחות פדגוגית ואינן חלק אינהרנטי ממערכת החינוך, וכל תכליתן לשמש "בייביסיטר" לילדים עד הגעת הוריהם מהעבודה. לפיכך, מסגרות אלו מגדילות את אי השוויון החברתי במקום לתרום לצמצומו.
ישנן סיבות שונות ומגוונות לפערים המגדריים בשוק העבודה, ואחת המרכזיות שבהן היא הכניסה להורות. בישראל, ההכנסה השנתית מעבודה של נשים יהודיות שאינן חרדיות יורדת באופן ניכר עם הולדת הילד הראשון. בקרב נשים ערביות מרבית הפגיעה בהכנסה מעבודה לאחר הנישואים נובעת מיציאה משוק העבודה, בעוד שבקרב נשים יהודיות הפגיעה נובעת ברובה מצמצום בהיקף המשרה.60% מהפערים בין שכר גברים לנשים בישראל מקורם בעבודה במשרה חלקית של נשים. תופעה זו מכונה בספרות המקצועית "קנס האימהות".
מה עושים?
בעולם נבחנה שורה של פתרונות לצמצום ההשפעה של "קנס האימהות" על שכרן של נשים. בין היתר נבחנו חופשת לידה לאבות, מימון מעונות יום לילדים ושינוי תפיסות תרבותיות ביחס לאחזקת הבית וגידול ילדים. כולם הוכחו כבעלי השפעה מסוימת על תעסוקת אימהות, אולם הפתרון האפקטיבי ביותר הוא צמצום הפער בין שעות וימי העבודה לשעות הפעילות של המסגרות החינוכיות וימי החופשות בהן.
ככל שהפער בין ימי העבודה לשעות וימי החופשה גדול יותר, כך גדל אי השוויון המגדרי, עקב כך שנשים מקטינות את היקף משרתן כדי לטפל בילדים.
דרך מרכזית לצמצום הפער הקיים בישראל היא החינוך הבלתי פורמלי. כיום, משרד החינוך משקיע כ-3% בלבד מסך התקציב שלו בתחום זה. בנוסף, ההשתתפות של ילדים בחינוך בלתי פורמלי היא נמוכה, כאשר רק כ-30% מכלל הילדים לוקחים בו חלק, ועוד פחות מכך ביישובי הפריפריה.
חיזוק החינוך הבלתי פורמלי – פעילויות העשרה, ספורט, אמנות, מוזיקה ותנועות נוער – ושילובו במערכת החינוך הממלכתית הוא התשובה לצמצום פערי השכר המגדריים.
אם המדינה תעניק יותר מסגרות חינוך בלתי פורמלי ליותר ילדים, כולם ירוויחו. הילדים ייהנו מהיתרונות של תנועות הנוער והחינוך הבלתי פורמלי: חינוך לחיים, חוסן אישי ומסוגלות אישית, רכישת מיומנויות המאה ה-21 ותחושת שייכות וזהות – כולם מרכיבים חשובים בצמצום פערים. תוספת של שעות העשרה תאפשר לאימהות להגדיל את היקף משרתן, וכך המשק ירוויח מצמצום הפער בשכר בין נשים וגברים. הדבר עשוי להביא, על פי אגף הכלכלנית הראשית (דצמבר 2021), לצמצום הדרגתי של 40% מהפער ולגידול של 34 מיליארד בתוצר ב-2030 ושל כ-91 מיליארד למשק ב-2040. מערכת החינוך הפורמלית תרוויח אף היא, הודות למשאבים נוספים שיאפשרו למנהליה ועובדיה התחדשות ויכולת הרחבה והתאמה של המיומנויות המוקנות בבית הספר
על ידי פעולות נכונות ניתן להפוך את "קנס האימהות" ל"השקעה לטווח ארוך". לא פחות חשוב, כך ניתן יהיה לממש שוויון הזדמנויות בין נשים וגברים.
